היין המצטיין, היקב המסקרן והטרנד המסתמן. טליה לוין סוגרת שנה

אני יודעת שסיכומי השנה שכולם מעלים לכל מקום לא מעניינים אף אחד. ובכל זאת לפעמים זה משעשע לראות גילטי פלז'רז של אחרים ושל עצמך מול הפרצוף.

אז ספוטיפיי טרחו להזכיר לי את חמשת השירים הכי מושמעים שלי בשנה החולפת ונטפליקס הוציאו אותי מהארון עם סדרות ריאליטי שנרדמתי איתן. אפילו וולט הגדילו ושלחו לי את שלושת הגדולים בצמרת ההזמנות שלי. אם תהיתם, יצא שחרשתי על בילי ג'ואל, חלב שיבולת שועל ופיתות כוסמין.

אבל אני כאן בענייני יין כאן וטוב שכך. ולמרות שחצי מדינה הייתה סגורה והחצי השני תחת אש, גיליתי בדיעבד שלא רק ששתיתי הרבה, אלא גם הצלחתי לצאת מאזור הנוחות שלי וניסיתי דברים חדשים.

ללא קשר למלחמה אני תמיד מעדיפה תוצרת מקומית, ויש פה כל כך הרבה מבחר ויינות מעולים שעושים יקבים קטנים וגדולים, שאני סקרנית לנסות ולטעום. השנה כאמור, על אחת כמה וכמה.

היה ריזלינג מצוין של יקבי כרמל (הר אביטל מסדרת סינגל ויניארד), קולומבר, זן שנתן יבול מצוין בבציר הקודם ויצאו ממנו כמה יינות טובים כמו 'קולומבר תל פארס' של יקב רקנאטי, 'אימפרשן פרנץ קולומבר' של יקב טפרברג. רוסאן אמפורה של איתי להט, וגם רוסאן נפלא של יקב לוריא.

כדאי גם לשים לב אל סדרת ארטיזנל, סדרת יינות הפרימיום החדשה של יקב תבור. במיוחד לסוביניון בלאן 2024.

כאמור, המון בקבוקים עברו פה על השולחן כולם נפלאים, אבל מצטיין השנה שלי הוא מרלו 2018 מסדרת אסנס של יקב טפרברג. בחרתי בו בעיקר כי הוא לימד אותי לא להסתכל על שם הזן אלא על מה שיש בו. ויצא שבניגוד לכל הציפיות של עצמי מול מרלו אני קונה את הבקבוק הזה שוב ושוב.

שני יקבים עלו בגורל, אחד מהם רק נפתח לפני כמה שבועות באופן רשמי ,יקב אנדרדוג של היינן דרור אנגלשטיין שעושה כבר שנים יינות נהדרים ויצירתיים עם מחשבה מחוץ לקופסה. עכשיו יש לו גם יקב בגבעת ישעיהו עם מרכז מבקרים חדש, ועם כרמים שהוא נוטע ממש בכניסה אליו, והנה נוסף עוד יקב לאפלסיון הרי יהודה.

היקב השני שביקרתי בו לפני כמה חודשים היה יקב לטם, יקב בוטיק אורגני שעבר שדרוג שנה החולפת, ויש לו לא רק את המרפסת הכי יפה של יקבים בארץ, שמשקיפה על קו אופק צפוני מושלם, אלא גם יינות מצוינים וקלילים שמתאימים מאד לאקלים ולווייב המקומי.

אי אפשר רק לסכם את העבר בלי לתכנן גם את העתיד. בתקופה הקרובה וכל עוד הרגיעה בצפון נמשכת, זה הזמן לקפוץ לסיבוב יקבים צפוני.

יקב הר אודם בגזרת יקבי הבוטיק, שנמצא על הגבול ויש לו יינות נפלאים (הסדרה הוולקנית למשל, או גאמיי - מהחלקה היחידה בארץ של הזן הזה שכל כך מתאים לכאן גם בקיץ), פתוח למבקרים בימים אלה והם ממש ישמחו לראות אתכם.

יקב מילס המשפחתי צמוד הגבול, שחזר לארח, יקב רקנאטי, פתח מחדש את מרכז המבקרים המושקע שלו שלו, יקב דלתון, יקב הרי גליל מקיבוץ יראון ויקב רמת הגולן בקצרין שתמיד נחמד להגיע אליו.

במסגרת הרגלי השתייה החדשים שאני מאמצת גם לשנה הבאה, ואחרי ששתיתי די הרבה ורמוטים מצוינים שמתאימים לחורף או לקיץ, גיליתי לאחרונה את השרי.

לפני שנתיים בערך הוא התפוצץ כאן כטרנד קיץ קצרצר ומאז היה נדמה לי שנעלם בתוך ענני הוורמוט. בזמנו פחות התחברתי אליו כי היו לי אלטרנטיבות אחרות, אבל לאחרונה אני מוצאת את עצמי מפלרטטת איתו יותר בעיקר כאפריטיף עד שאני מחליטה איזה יין להזמין.

אם חושבים על זה, זה אחד המשקאות הכי קלאסיים לישראל. כייף לשבת איתו על הבר בקטנה, יש את גרסת הפינו היבשה יותר והקלילה, את האולורוסו המיושן וגם את אלה המתוקים שלגמרי עדיפים על קלוריות ריקות של קינוח.