אוכלים הולכים

גרטי דונר: שווארמה טורקית-ערבית-ישראלית מושלמת

זוכרים את הפיתה ההיא, המעולה, מהטיול ההוא, מזמן, שאתם מתים לחזור אליה? אז כזאת

לופ של תקווה. גרטי דונר (צילום: מערכת וואלה!, יניב גרנות)

העצרת הכללית של האו"ם סיפקה לנו ממש לאחרונה 193 נקודות מבט מדיניות לפחות, מספר תלת-ספרתי של מנהיגים שקפצו על ההזדמנות הנגיפית הנדירה לשים רגליים במנהטן, וגם נאום ישראלי אחד שעורר זעם עוד לפני שקרה (וגם אחרי), בעיקר בקרב קהילה ממוקדת מאוד של בעלי חנויות קרביץ.

לכל הטורים של "אוכלים הולכים"

העצרת סיפקה גם, באופן טבעי יחסית לאירוע דיפלומטי שעיקר תהילתו נובעת משוליו, גם את אחת מתמונות הסטריט-פוד העלובות בהיסטוריה של העיר, ושל אוכל הרחוב הגלובלי בכלל, בדמות פמליה ברזילאית בהובלת נשיא מכחיש קורונה ופיצה שלמרות ניו-יורקיותה ספק אם הייתה טובה מספיק אפילו למדור הזה.

זה היה, בלי להכביר מילים על האישיות הגועלית הספציפית, פריים מכוער, מפלג ומרחיק תיאבון - בדיוק ההיפך ממה שאוכל רחוב במיטבו אמור להיות. מזל שתל אביב נחלצה לתקן עם תמונה משלה.

בדקנו, זה עובד

תפריט "למבוגרים בלבד" מסעיר את תל אביב, ובצדק

לכתבה המלאה

יש דבר כזה פיצה רעה. בולסונרו ואנשיו בניו יורק

כמה מופרע הקצב של השוק? הדוכן הלוהט החדש התמקם בדיוק מול הדוכן הלוהט החדש הקודם, בדיוק במקום שבו פעל הדוכן הלוהט החדש הקודם-קודם

העצרת הכללית של שוק הכרמל התכנסה ביום חמישי לפני כשבוע וחצי בפעם המי-יודע-כמה בשנים האחרונות, כדי לחנוך דוכן אוכל רחוב נוסף בתחומה. לא נרשמו שם מחלוקות, ויכוחים או תגרות דיפלומטיות. כן נרשמו חיוכים, חיבוקים ופרגונים לילד החדש.

מנהיגי מדינות מוכרות ושגרירי מנות דוגמת הבוריק, העראייס של M25 וההמבורגר של הולשטיין עמדו מהצד, רובם עם פיתה במצבי צבירה שונים ומחוסלים, וסירבו להיבהל מתחרות האוכל הבלתי נתפסת הזאת.

כמה מופרע הקצב הנוכחי של השוק? בואו נגיד שהדוכן הלוהט החדש התמקם בדיוק מול הדוכן הלוהט החדש הקודם, בדיוק במקום שבו פעל הדוכן הלוהט החדש הקודם-קודם. אבל לקולגות זה לא הפריע. להיפך. הם שידרו לסביבה את הדבר היחיד שהסביבה צריכה לקלוט - תחרות זה טוב, אוכל זה טוב, בתיאבון.

קוסם שולף שפן

20 שנים חיכינו לסניף הזה, וזאת ממש לא הגזמה

לכתבה המלאה

כוויות קלות, חיוך כבד. גרטי דונר

סיבת ההתכנסות הייתה "גרטי דונר", מיזם השווארמה הנייד של זיו גרטי, שהחליט (סוף סוף) להשתקע (בערך) ולנוח (בערך) סטטית במקום אחד (יום טוב 17), לאחר שנים ארוכות של נדודי מטבחים, וחודשי קורונה ארוכים לא פחות של מחשבות, תכנונים ופופ-אפים.

אני כותב "בערך", כי מדובר בדוכן שווארמה שקם לתחייה בימים חמישי ושישי בלבד, ונסגר בשאר ימות השבוע, אך גם כשהשיפוד שלו מסיים את סיבוביו. אני כותב "בערך" כי לספר שזיו גרטי נח סטטית במקום אחד יצחיק את מי שמכיר אותו, ויצחיק את מי שנמצא לידו ליותר מכמה שניות.

הטופ של הטופ

תגידו אתם - תל אביב לא צריכה עוד המבורגר כזה?

לכתבה המלאה
לא סטטי בעליל. זיו גרטי (צילום: מערכת וואלה!, יניב גרנות)

רחוב יום טוב (סמטה הלכה למעשה) הוא הצלע הטעימה שאליה נפלטים כבר זמן רב כל מי שהשדרה המרכזית של השוק מרעישה להם מדי, מלאכותית להם מדי וצפופה להם מדי. לא מדובר כאן בשביל בוקריה אסתטי - בכל זאת תל אביב ושוק הכרמל - אבל הכול יחסי בימים האלה, וגרטי מרים שואו גם עם הנדל"ן המוגבל הזה.

הוא מברך עוברי אורח לשלום, מנפנף בידיים לאופנוענים חולפים (כן, קראתם נכון - אין כאן מקום לזוז, אבל יש אופנוענים חולפים כי פקחי עירייה בדיוק עושים כרגע משהו חשוב מאוד אחר) ומכניס להם פיזית שווארמה לטעימה מתחת לקסדה, מחבק קולגות ולא יושב במקום כמעט בכלל.

בשיאו, הוא מחזיק בידיים סכין ומשחזת, מתיך אותן לניצוצות חדים ומהירים, וממשיך משם לגילוף ידני של שיפוד הבשר האימתני. אתם רעבים מספיק כדי שנמשיך?

הסוד של ארז

באנו בגלל הפיצה, התנחלנו בגלל הסמבוסק

לכתבה המלאה
פסגת השאיפות הבשריות. גרטי דונר (צילום: מערכת וואלה!, יניב גרנות)
זוכרים את השווארמה ההיא, המעולה, מהטיול ההוא, מזמן, שאתם מתים לחזור אליה? אז כזאת

השיפוד הזה הוא לב-לבו של העניין, והוא מסובב על צירו שנים של ניסיון שווארמה, ואינספור ניסיונות. יש כאן שילוב של כבש ושייטל "שרובם מפחדים להתעסק איתו כי הוא מצריך עבודה", פיסטוקים בטיסה ישירה מטורקיה, ולא הרבה יותר מזה.

התוצאה היא, כהגדרת גרטי, שווארמה שהיא קצת טורקית וקצת ערבית והרבה ישראלית, שילוב נדיר עד בלתי קיים במדינתנו, ובהכרח משהו שהוא פסגת השאיפות הבשריות של רבים ממעריצי השיפוד המסתובב.

החיתוך איסטנבולי למהדרין - נתחים דקים-דקים, שחומים אך עסיסיים, מעושנים במידה ומלוחים במידה, וכל כך רחוקים מהסטנדרט שאליו אולצנו להתרגל - והבשר נכנס לפיתה פשוטה (רצוי אולי לתת את הדעת לשדרוג פחמימתי שיעמוד בקנה אחד עם רמת התוכן), עם עגבניה פשוטה, בצל-סומק (גרטי מתגאה בטחינה עצמאית של התבלין הסגול) והרבה טחינת הר ברכה סמיכה וטובה. יש גם עמבה בצד, וזהו.

קלישאת אוכל רחוב ידועה אומרת ש"לא צריך יותר". כאן זאת לא קלישאה. הפיתה (38 שקלים, מחיר שכבר כמעט לא מוצג בתל אביב לצד המילים "מנת שווארמה") הטרייה עמוסה מאוד בבשר, ומעט התוספות נמנעות מלהפריע, ומקפיצות מדי פעם את הביס לפסגה גבוהה עוד יותר.

לא מדובר כאן ביותר מ-3-4 דקות של בליסה, ומלכתחילה רמת הריכוז עולה מהרגע שהאוצר הזה מתייצב בידיים, אז אגיד רק כך, כדי לא להפריע - זוכרים את השווארמה ההיא, המעולה, מהטיול ההוא, מזמן, שאתם מתים לחזור אליה? אז כזאת.

פיתה של מומחים

תנו למומחים לעשות לכם על האש. לא תצטערו

לכתבה המלאה
כשהאוצר מתייצב בידיים. גרטי דונר (צילום: מערכת וואלה!, יניב גרנות)

זיו גרטי עדיין לא יודע להגיד איך העסק שלו ייראה בעתיד ואיפה הוא יבחר לנעוץ את השיפוד. הסיבובים המתמשכים שלו סיפקו לו מספיק נתונים על היצע וביקוש (בעיקר ביקוש), גיאוגרפיה וקולינריה, והקורונה נתנה (מיקוד וזמן לחשוב) אבל גם לקחה לא מעט בתמורה.

אז בינתיים הוא כאן - אורח מרכזי בעצרת הכללית היחידה שחשובה למי שבאמת חי כאן, ושגריר של כבוד עבור כל מי שעדיין חולם לאכול משהו בטורקית בלי לשאול מסביב אם בסדר לדבר עברית. רק בואו מוקדם, הנאום שלו מתחיל ב-9:00, ויש הרבה מאזינים.

גרטי דונר, יום טוב 17, שוק הכרמל, חמישי - שישי, 09:00 עד שנגמר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully