בירה וביס: ככה מרככים קיץ ישראלי

בתיאום זמנים של חיילים במצעד צבאי, בדיוק כשכולם המריאו לחופשת משהו־זול בפינת מבצעים אירופית, פסעתי אני לתוך דיקסי התל אביבית. יש דברים שאינם משתנים, ואחד מהם הוא יכולתו של הדיינר הטוב והנצחי הזה לספק אפלולית נעימה, אקס טריטוריאלית, תמיד - גם באמצע היום, גם בשיא אוגוסט. עיר מפלט.

טיפסתי בשקט אל שולחן גבוה, צמוד לקיר, ליד הבר, ומיד התברר שמבחינתי, אפשר לחדש לי ולחדש לי ולחדש לי את הבירה, ולבוא לקרוא לי רק בסוף אוקטובר. גם זה לא חובה. ולא שעד אז אשב בחיבוק ידיים. אני הרי בעיצומה של משימה: לחבּר בירה למאכל, ואת עצמי לשניהם. אמנם התחלתי לא מזמן, אבל זה מתחבר לא רע.

הנבחרת הפעם הייתה 1664 BLANC, בירת חיטה צרפתית מבית קרוננבורג, שמתובלת בקליפות הדרים ובזרעי כוסברה. דקות בודדות חלפו והיא הצטרפה אליי, בהירה, מעוננת חלקית ומוגשת יופי - בכוס הנכונה, בטמפרטורה הנכונה ובגיזוז הנכון (36 שקל לחצי ליטר מהחבית). באופן כללי, 1664 BLANC היא כולה עדינות שמתנגשת חזיתית בחזירות שלי, מה שעושה טוב לשנינו. היא מביאה פרי רענן לאף, הדריות ענוגה, אלכוהול מתון (5 אחוזים), מרירות ותיבול מאופקים לפֶּה. והיא קלה־קלה, הכי לא מתאמצת. ככה מרככים קיץ ישראלי.

לדברי מוחות הבירה הגדולים, היא מתאימה למנות קלות, לסלטים, לגבינות צעירות ולדגים. "אני דג, אני דג", צעק מתוך התפריט של דיקסי פילֶה הסלמון (98 שקל), וכך מצא גם הוא את מסלולו אל השולחן. היה זה נתח נכבד בהחלט, שחָלַק צלחת עם תלולית פירה קטיפתי, שכבר מקצה המזלג בא לי להתכרבל איתו, ואלומת ברוקולי. הסלמון, אחד הדגים הבשריים ביותר, נעשה בדיוק רב ונצרב בתשומת לב, והיה ורוד בהיר ורך בצבעו וגם בטעמו. רוטב החרדל והסויה נתן לו רק עקיצה קטנה, שהעירה אותו. מנה רגועה במובן הכי טוב של המילה.

כאן באה שוב הבירה, והיא אכן השתלבה במין דיאלוג שקט, רקדה עם הסלמון את הריקוד העדין שלה. וִיש קטן אחרי כל נגיסה - בדג ובתוספותיו - הוריד מסך קל של מרירות ידידותית ופירותיות טרייה, והחזיר את החך לנקודת המוצא, כשהוא מוכן לנגיסה הבאה. מה שמעניין הוא שכל הפרי והרעננות נשארים בפה גם בשלוקים האחרונים, שאחרי הביסים האחרונים. זה עקבי מצידה של בלאן 1664 וזה מעורר השראה. אם היא שומרת על האופי ועל הרוח שלה לאורך נפתולי הדרך וטעמיה, לאורך כל מה שעובר עליה, זה אומר שאפשר. הלוואי עלינו.