וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בירה וביס: קרלסברג לומה וספגטי קודראטו

זיו לנצ'נר

9.8.2022 / 17:39

זיו לנצ'נר שותה, אוכל, מחבר בין ביסים לבין בירות שהולכות איתן ומספר חוויות. כשנהיה גדולים, אנחנו רוצים להיות זיו לנצ'נר. כתבה ראשונה בסדרה

מה שיפה בבירה, חוץ מראש הקצף הצחור, הקרירות המרירה והמרווה, ועוד כמה סגולות, הוא העצמאות שלה. בירה באה טוב כפי שהיא, עירומה, ואינה תלויה במאכלים תומכים שיחזיקו אותה - אף שמעולם לא גירשתי, למיטב זיכרוני, חבורת בוטנים תמימים שהצטרפה. עם זאת, אם מאפשרים לה, הבירה יודעת לתרום, בתבונתה, תרומה קולינרית למנות שנאכלות בצִדה.

בחורה שותה כוס בירה. ShutterStock
מה שיפה בבירה/ShutterStock

בתפקיד הסורבה: בירה

במהלך האכילה, חיישני הטעם שלנו "נסתמים" חלקית בשומן ובתבלינים, והטעמים המקוריים של המנה נעשים פחות חזקים פחות ומוחשיים. בלגימה שבין ביס לביס, מרירות הבירה, שמקורה בכשות, מפוגגת את השומן, והמוגזוּת שוטפת ומרעננת את החך. וכך, הנגיסה הבאה מפיקה טעמים דומים לאלה של הנגיסה הראשונה - קצת כמו הסורבה שמנקה את החך בין המנות בארוחה.

העיקרון הזה תקף לכל בירה, אבל יש בירות מורכבות ועמוקות מעט יותר, באופן שמתחבר לטעמים ספציפיים באוכל. לפני שלוגם הבירה הקלאסי מטיח בזעם את כוסו במסך, ארגיע: לא רק שחבל על הבירה, אין כאן ניסיון לקבוע כללים מחייבים ומעצבנים לשתיית בירות מסוימות עם אכילת מאכלים מסוימים בלבד. הרעיון הוא רק להעיר את תשומת הלב, והחך, והאף, לשילובים מעניינים בין בירות לבין מנות, ולבונוס חגיגי שהבירה נותנת לפעמים לאוכל. זה טעים, כדאי לכם.

עוד בוואלה!

כרטיס ללומה פארק

לכתבה המלאה
סורבה של וניליה. אפיק גבאי
סורבה של וניליה/אפיק גבאי

משחקי הכשות

הרעיון שלנו הוא ביצוע שידוך בין כל אחת מהבירות שנחשבות לקולינאריות, לבין מנה שהולכת איתה. ללכת, כמובן, זה לא מספיק, צריך גם לאכול ולשתות. ברשותכם, או בלעדיה, אני אעשה זאת ואספר חוויות.

על קרלסברג לומה אומר עופר חבקין, סומלייה בירה ואיש החברה המרכזית למשקאות, שהיא דוגמה קיצונית לחוצפה ישראלית. בשלוחה הישראלית של קרלסברג החליטו לשחק קצת עם המתכון המקורי של הבירה, ושילבו בו שלושה סוגי כשות: המקורי ושניים נוספים, אמריקאים.

התוצאה היא שפע ארומות פירותיות. בנוסף, הבירה אינה מסוננת, מה שבונה עוד נדבך קרמי ומלטף במרקם ובטעם. לומה מתחברת יפה למנות בעלות טעמים הדריים, לימוניים, עדינים יחסית, ובכל מקרה, לא למנות כבדות במיוחד שמבליטות טעמים עזים. כאלה יבלעו את לומה, וחראם.

קרחסברג לומה. סטודיו פירמה,
דוגמא קיצונית לחוצפה ישראלית. קרלסברג לומה/סטודיו פירמה

במלוא הדרה

נפלתי על רוסטיקו, האיטלקית השכונתית (וזה נאמר לזכותה) בבזל שבתל אביב. בצהריים אוגוסטיים מהבילים שאב אותי בקלות לתוכו החדר הפנימי, צונן ומסביר פנים. נעים כאן ולא יומרני והאווירה מדיפה ניחוחות טובים של בישול בשום. לומה (27 שקל לבקבוק) הגיעה מיד, קרה וחברָה, חבל רק שלא בליווי כוס ייעודית וממותגת, אלא כוס של בירה מתחרָה.

הניחוח שלה מקיים את ההבטחות: עושר פירותי, מהדרים ועד טרופיים, ורעננות אחת גדולה. מהתפריט של רוסטיקו שלפתי לכבודה מנת ספגטי קודראטו (89 שקל) - שרימפס, קלמארי ומולים בחמאה, שום ויין לבן, עם פלח לימון מלווה לסחיטה. את המצפון ייצג סלט ירוק קטן של חסה, רוקט ועגבניות בשמן זית ולימון.

קרלסברג לומה. זיו לנצ'נר,
נולדה לטעמים של ים. קלסברג לומה/זיו לנצ'נר

ובכן: קרלסברג לומה, פירותית חמצמצה וגם מרירה לא־מעיקה, אכן מקיימת דיאלוג נינוח עם טעמים רגועים, עם רוטב עדין ועם לימוניות טרייה. עם מה שלא מאפיל עליה, אלא להפך, משדר על אותו גל וזורם איתה. ולטעמֵי הים המובהקים של המולים, הלומה כאילו נולדה. הפסטה הייתה מנה טובה, שנצמדת למוּכר ולא מתחכמת: מעט שום, יין לבן ולימון, ובָמָה ראויה לפירות הים שזכו לנוכחות כמותית נאה. לומה, קלה ורעננה, היא קלאסית לקיץ, בירה לחמצמצים בקטע טוב, וידידותית נורא לאוכל כזה. גם אני, אבל זו לא חוכמה. ומי גבר, שדפק פירות ים ובירה בלי פוקאצ'ה, הא?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully