"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ", שבעת המינים הנפלאים שבהם התברכנו כאן בארץ אוצרים בתוכם DNA מקומי של טעמים ומרקמים אהובים, וניתן להפיק מהם מגוון עשיר עד אינסוף של מאכלים מכל הסוגים.

לכבוד חודש תשרי החגיגי, בחרתי לשלב בין כמה חברים ברשימה האקסקלוסיבית הזו וליצור מהם סלט מפנק ועשיר מאוד, שטומן בחובו אלפי שנות היסטוריה מקראית, חקלאית וקולינרית.

הבסיס לסלט הם החיטה והשעורה. שני דגנים חשובים בתזונה ובקולינריה המקומית, שמצוינים גם בראשית רשימת שבעת המינים. אליהם חוברים גם שמן הזית, גרגירי רימון חמוצים-מתוקים ותמרים צהובים הנקראים גם ברהי. האחרון הינו בעל מתיקות קרמלית אך גם עפיצות שאני אישית אוהב, למי שפחות נהנה ממנה, ניתן להפחיתה על ידי הקפאה קצרה של התמרים במקפיא, והפשרתם.

גבינת הברינזה בהגשה מעניקה תוספת מתבקשת של גבינה פשוטה, אך אחת האהובות עליי, שמתאימה מאוד לאקלים המקומי בישירות וברעננות שלה. למי שרוצה לשדך את הסלט לארוחה בשרית, אין חובה להוסיפה והסלט יהיה טעים מאוד גם בלעדיה.

הן החיטה והן השעורה ממשפחת הדגניים, ונמנות בין הדגנים הקדומים ביותר שגידל האדם. כיום הן מהוות מוצרי יסוד בתזונה שלנו.

חיטה היא אבן הפינה של המזון המתורבת. לרוב אנחנו משתמשים בסלטים בבורגול, שמיוצרת מגרגירי חיטה שבושלו ולאחר מכן יובשו ונשברו או נטחנו גס. את גרגירי החיטה השלמים אנחנו לרוב מייעדים לטחינת קמח או לבישול ארוך כדוגמת חמין, אך למעשה החיטה נהדרת גם לבישול קצר יחסית כמו אורז, והגשה כסלט מרענן. יש משהו מאוד מספק בנגיסות ובטעמם האגוזי של גרגירי החיטה השלמים.

שעורה (גריסים) נחשבה במקורות לנחותה מהחיטה, ושימשה בעיקר למספוא (מזון בהמות). היא נהנתה מיחס מכבד יותר רק בשנות בצורת, כיוון שגרגירי השעורה עמידים יותר ליובש וחום. את גרגירי השעורה אנחנו מכירים כגריסים. גריסי פנינה אלו הם גרגירי שעורה מקולפים. כמו גרגירי החיטה, אנחנו ממעטים להשתמש בגריסים בבישול קצר, וחבל שלא ליהנות יותר מיתרונותיה הבריאותיים כגון כל חומצות האמינו החיוניות, ויטמינים ומינרלים.