"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" - שבעת המינים הנפלאים בהם התברכנו כאן בארץ אוצרים בתוכם די־אן־איי מקומי של טעמים ומרקמים אהובים וניתן להפיק מהם מגוון עשיר עד אינסוף של מאכלים מכל הסוגים.

לכבוד חודש תשרי החגיגי, בחרתי לשלב בין כמה חברים ברשימה האקסלוסיבית הזו וליצור מהם סלט מפנק ועשיר מאוד, שטומן בחובו אלפי שנות היסטוריה מקראית, חקלאית וקולינרית.

הבסיס לסלט הם החיטה והשעורה. שני דגנים חשובים בתזונה ובקולינריה המקומית, שמצוינים גם בראשית רשימת שבעת המינים. אליהם חוברים גם שמן הזית, גרגרי רימון חמוצים-מתוקים ותמרים צהובים הנקראים גם ברהי. התמר הצהוב הינו בעל מתיקות קרמלית אך גם עפיצות שאני אישית אוהב, למי שפחות נהנה ממנה, ניתן להפחיתה על ידי הקפאה קצרה של התמרים במקפיא והפשרתם.

גבינת הברינזה בהגשה מעניקה תוספת מתבקשת של גבינה פשוטה, אך אחת האהובות עלי שמתאימה מאוד לאקלים המקומי בישירות וברעננות שלה. למי שרוצה לשדך את הסלט לארוחה בשרית, אין חובה להוסיפה והסלט יהיה טעים מאוד גם בלעדיה.

הן החיטה והן השעורה ממשפחת הדגניים, נמנות בין הדגנים הקדומים ביותר שגידל האדם ומהוות כיום מוצרי יסוד בתזונה שלנו.

חיטה - אבן הפינה של המזון המתורבת. לרוב אנחנו משתמשים בסלטים בבורגול, שמיוצרת מגרגרי חיטה שבושלו ולאחר מכן יובשו ונשברו או נטחנו גס. את גרגרי החיטה השלמים אנחנו לרוב מייעדים לטחינת קמח או לבישול ארוך כדוגמת חמין, אך למעשה החיטה נהדרת גם לבישול קצר יחסית כמו אורז והגשה כסלט מרענן. יש משהו מאוד מספק בנגיסות ובטעמם האגוזי של גרגרי החיטה השלמים.

שעורה (גריסים) - במקורות נחשבה השעורה לנחותה מהחיטה ושימשה בעיקר למספוא (מזון בהמות). היא נהנתה מיחס מכבד יותר רק בשנות בצורת, כיוון שגרגרי השעורה עמידים יותר ליובש וחום מהחיטה. את גרגרי השעורה אנחנו מכירים כגריסים. גריסי פנינה אלו הם גרגרי שעורה מקולפים. כמו גרגרי החיטה, אנחנו ממעטים להשתמש בגריסים בבישול קצר וחבל שלא ליהנות יותר מיתרונותיה הבריאותיים כגון כל חומצות האמינו החיוניות, ויטמינים ומינרלים.