כרשה, או פראסה כפי שאנחנו קוראים לה בבית, היא בת אצילית ממשפחת הנרקיסיים, בדומה לבן משפחתה הנפוץ יותר והמנומס פחות, הבצל. הדרך שרובנו נוהגים לאכול אותה ומכירים אותה היא בקציצות הפראסה בחגים, אבל זה הזמן לגלות אותה מחדש.

רובנו לא חושבים על פירות וירקות במונחים של גיל, ולומר "כרשה צעירה" נשמע מתחכם, אני מסכים, אבל יש באמת הבדל גדול בין הכרשה הבוגרת והסיבית יותר לזו הצעירה והמעודנת, שפשוט חבל לחרוץ את דינה למעיכה לטובת קציצות, טובות ככל שיהיו.

אני מסתכל על הכרשות העדינות והקטנות האלה, שעוד ניתן בימים אלה למצוא בשווקים ואצל ירקנים, לא בשונה מאספרגוס, שהרי בחיים לא היינו טוחנים אותו לבלילת קציצות. הכול עניין של התייחסות ונקודת מבט פתוחה ומסוקרנת.

ההכנה של הכרשה במתכון משלבת מים וחמאה, שיחד מרככים את הירק הסיבי מטבעו ומעניקים לו חמאתיות אלגנטית. יחד עם גבינת עזים, אגוזי לוז וויניגרט דבש וחרדל, מתקבלת מנה ראשונה או תוספת מענגת שעושה הרבה כבוד לירק. אחרי שתכינו ותטעמו פעם אחת, תגלו נסיכה אמיתית.