לא רק בירה: היין של אמסטרדם

אני מודה שכשבנג'מין חברי הטוב (וההולנדי) סיפר לי שהוא הביא במזוודה יינות הולנדים, הייתי מאד מופתעת. לא זכור לי ששמעתי על תעשיית יין מפותחת בהולנד, המדינה הקרה שמתהדרת בעיקר בבירות. אבל מתברר שמסורת היין מתפתחת שם עם השנים, ייתכן שגם להתחממות הגלובלית יש איזושהי השפעה שמסייעת לגידול כרמים וייצור יין.

משהו קורה גם בתרבות צריכת היין בהולנד ויעיד על כך מיזם מדליק של יקב אורבני בשם "שאטו אמסטרדם", שקונה ענבים מכרמים שונים בכל מיני מדינות, ומייצר את היין בעיר. היקב כבר הזמין את האמסטרדמים להיות חלק מסוג של "הד סטארט", ולתרום כל אחד כפי יכולתו כדי להפוך לבעלי מניות ביקב. זה מיזם חמוד שמעודד את צריכת היין ואת התעשייה בכלל, ואולי יכול להיות נחמד שכזו יוזמה תתרחש גם כאן בתל אביב.

אגב, כשמדברים על יין הולנדי לא מדברים על קברנה ומרלו ובטח לא על סירה, אלא בעיקר על זנים שיש להם עמידות טובה בתנאי קור, כמו גוורצטרמינר, פינו בלאן, ריזלינג , תורגאו , וגם שרדונה. גיליתי ששני שלישים מתעשיית היין ההולנדית חולשים על זני היינות הלבנים, ופינו בלאן וריזלינג הם הזנים היותר פופולאריים שאותם גם טעמנו.

הערת סוגריים: אחרי בהלה קלה של חברה שראתה שכתוב ריזלינג על הבקבוק: מדהים אותי תמיד שריזלינג הוא עדיין זן שבארץ יש לו יחסי ציבור לא ממש טובים, וחבל. הרבה חברים נרתעים כשאני אומרת להם "ריזלינג", ואז כשהם טועמים הם מבינים עד כמה הם טעו. אז הנה המלצה ראשונה שלי הפעם היא להעז ולחפש את ריזלינג יבש, לא משנה מאיזו מדינה.

כחלק מההנגשה של היינות ההולנדים לתיירים שעוברים בסכיפהול ואפילו לא העלו על דעתם שיש כזה דבר, ניתן לרכוש בקבוקי DUTCH WINE עם תווית מיוחדת שמודבקת רק על בקבוקים שנמכרים בשדה התעופה - מיתוג חכם של יין הולנדי, בתוך תעשייה הכוללת מתחרות כמו צרפת, ספרד ואיטליה שאי אפשר עליהן.

טעמנו את הפינו בלאן ואת הריזלינג היבש, שניהם פירותיים וקליליים ואפשר לומר שבאופן מפתיע הם מתאימים יותר לשתייה בחורף הישראלי החם מאשר באמסטרדם הקפואה. אז אם אתם עוברים בקרוב בסכיפהול, שווה בהחלט לבדוק ולקחת אותם ללא היסוס.

ובזמן שאנחנו מטיילים לנו בתל אביב, ואני מחפשת לנו אטרקציות "תיירותיות" מקומיות, נוסח משחק שבו תל-אביב הפכה לחדר בריחה אחד גדול בנוסח "אליס בארץ הפלאות" - הבנתי בדרך הקשה שעדיף לא להשתתף עם כל העולם, אשתו וילדיו בשטויות שמעבירות את שבת בבוקר, ובמקום זאת לשבת לאיזה פיקניק עם יין טוב.

בהשראת אליס, ובהמלצת חברתי מומחית היין שכתבה לי כמה ימים לפני כן: "תקשיבי, זה יקב ויין שאת פשוט לא מאמינה", ארזתי סלסלת פיקניק עם בגט (אפשר להוציא את הבחורה מפריז אבל לא את פריז מהבחורה), ואת היין החדש שעשה עלייה ארצה - alice של 'פרודטורי די מנדוריה' מאיטליה שמשלב כמה יצרני יין אזוריים יחדיו.

אליס הוא יין קולינרי מענג חיך. לי זה ישר עשה חשק לאכול דג מלוח עם גבינות עתירות שומן ביחד עם הבגט, אבל הזן הזה של הענבים: ורדקה, הוא משהו שגרם לי להצטער על כך שלא שמרתי את הבקבוק רק לעצמי.

זה לא דומה לשום דבר אחר שטעמתי לאחרונה, אולי קצת בצלילות שלו ליינות הניו זילנדים עם סיומת המליחות הזאת שמיד עושה חשק לביס טוב. הוא רענן, הוא הדרי, הוא אמנם איטלקי אבל במובן מסוים הכי מתאים לנו הישראלים שמפחדים לשתות יין בשעה מוקדמת. ואם כל המדור הזה נולד מלכתחילה כדי להמליץ לכם בכל פעם על בקבוק יין אחד, אז זה בדיוק היין שאתם צריכים לשתות ביום שבת ב 11:30 בבוקר, על הספסל בפארק.