התוספת המושלמת לפיצה שלכם

לאחרונה, כשאני הולך ברחובות תל אביב במיוחד במרכז העיר, פלורנטין, לוינסקי וברמת גן שכנתה של ת"א או כמו שאני אוהב לקרוא לעיר מגוריי, 'פרברי תל אביב', אני מריח פיצה. פיצה חמה, שהניחוחות שלה כמעט ומאפשרים לשמוע את בעבוע הגבינה המותכת שעליה.

רמת גן, עיר מגורי כאמור, נודעה בריח השוקולד, כשריחות קקאו נישאו באוויר ממפעל עלית שהיה ממוקם בצומת הקרוי על שמו עד עצם היום הזה, טריאסטה באיטליה ידועה כעיר בריח קפה כי היא הנמל דרכו מגיעים הפולים לאיטליה וחלק ממפעלי הקפה הגדולים כמו illy קולים שם פולים להנאתם.

מתי תל אביב החליטה שהיא רוצה להריח כמו פחמימה מוצפת רוטב וגבינה?! אפילו נאפולי שנחשבת למקום בו הומצאה הפיצה האיטלקית לא מריחה כולה פיצה. יותר מכך אני שואל את עצמי, ואת מחלקת בריאות הציבור של תל אביב אם יש כזו: למה אני צריך להריח את כל הטוב הזה? חברים, לא כולם נולדו משולשים. יש כאלו שנולדו כמוני שכשהם אוכלים פיצה משפחתית, הם גומרים עם מכנסיים במידה משפחתית.

בחרתי לשדך לפיצה יינות שעשויים מהזן פרימיטיבו (בארה"ב קוראים לו זינפנדל) אבל כאלו המיוצרים בישראל. לא היה קל אבל הצלחתי למצוא חמישה בקבוק יין מהזן הנפלא הזה שלמרבה הצער היקפו הולך ופוחת בישראל בשנים האחרונות. משנת 2019 ועד לשנת 2022 הכמות שלו בישראל הצטמצמה במחצית.

אגב אם חשבתם שפיצה הוא המאכל הלאומי של איטליה, חישבו שוב. פסטה היא הראשונה ומסמלת במובנים רבים את הבית ואילו דווקא בארה"ב הפיצה תפסה מקום נכבד של אוכל רחוב שנמצא בכל פינה. הרבה יותר מאשר באיטליה שם הפיצה נחשבת למאכל מסורתי, בעיקר פיצה מרגריטה שהומצאה לכבודה של המלכה מרגריטה ומכילה את צבעי דגל איטליה (אדום-עגבניות, לבן-מוצרלה, ירוק-בזיליקום).

זה לא מאכל פרימיטיבי אלא די מורכב, שמשתנה בין היזורים השונים באיטליה עצמה ובעולם כולו. האמריקנים בכלל הגדילו לעשות וכמו שהם אוהבים יש חג או יום לאומי לכל דבר, הנה כמה דוגמאות: 9 בפברואר יום הפיצה הלאומי, 20 בספטמבר יום הפיצה פפרוני הלאומי, 12 בנובמבר יום לאומי לפיצה עם הכל חוץ מאנשובי, וזה רק קצה המשולש.

כשתהיו באיטליה, תיהנו מיין איטלקי טעים ליד הפיצה, עד אז, מה אכפת לכם לפרגן לכחול לבן?

כי זה זן עשיר ומלא טעמים שאני סבור שיתאים ממש יפה לפיצות מכל הסוגים- מהלבנות שהיו נהוגות עוד לפני שהפלא שנקרא עגבנייה הובא ליבשת אירופה מיבשת אמריקה לאחר גילויה על ידי קולומבוס, ועד לפיצות האדומות על שלל התוספות האפשריות שלהן וכידוע השמיים הם הגבול.

אל תזלזלו בפרימיטיבו רק בגלל שמו, השם נגזר מהמילה הלטינית פרימיטיבוס שמשמעה הראשון להבשיל. הוא הגיע לאיטליה מקרואטיה (זהה גנטית לזן Crljenak) והשתרש באיזור פוליה, חלקה הדרום מזרחי של איטליה (עקב המגף וצפונה לו), נפולי שוכנת פחות או יותר ממול במחוז קמפניה. הוא מאוד מאוד קרוב לזן הענבים זינפנדל ולכן היינות יכולים להיקרא בכל אחד משמות הזנים הללו, כשבארה"ב נהוג יותר הזינפנדל ובאיטליה פרימיטיבו.

שנים רבות שימש הענב כמרכיב בבלנדים ושמו לא ממש הלך לפניו, אבל החל משנות התשעים של המאה הקודמת החלו לטפל בו טוב יותר, בכרמים ובמערכי השיווק. היום מקומו מכובד הרבה יותר מכפי שהיה והוא אף מציג יינות בעלי יכולת התיישנות יפה מאוד.

יין ורדרד ולא זני לחלוטין אלא בלנד שעיקרו זינפנדל והשאר גרנאש נואר מכרמי יקב יתיר ברמת ערד, שתסס ארבעה חודשים במכלי נירוסטה. אני ממליץ לשדך אותו לפיצות עם בצק דק ורטבים על בסיס עגבניות, הזמנתם פיצה עם ארטישוק? מושלם!

יקב צפרירים הפך את הזינפנדל לפרויקט דגל של ממש והוא מגדל את הענבים בהרי יהודה. זהו יין זני מקסים, וחוץ ממנו אפשר למצוא את הזינפנדל גם בבלנד בשם "פטום" . יין שישתדך לדעתי טוב לכל פיצה, אם היא מכילה רחמנא ליצלן גם בשר, או כבדה שמנונית כזו הרווח כולו שלכם. ישתדך פחות טוב לפיצה עם אננס שהיא תועבה עבור האיטלקים.

זינפנדל בתוספת פטיט סירה ומורבדר מכרם אורגני במושב בר גיורא. יינות סוסון ים תמיד מעוררים מחשבה כי אם יש משהו שיגרתי ביקב זה שהוא לא שגרתי. נסו איתו פיצות פחות שגרתיות, אין לכם מה להפסיד, רק להרוויח שילובים מעניינים ומתובלים.

מיקב דלתון מגיע יין שמקורו בענבים מכרם ספסופה שבגליל והרכבו - 85% זינפנדל (בתוספת 10% שיראז, 5% פטיט סירה). היין, שמתיישן בחביות ישנות, יתאים מאוד לפיצות לבנות אבל לא ארבע גבינות כי הפיצה תאבד תחת היין. ולפיצות אדומות מכל הסוגים.

מאה אחוז % זינפנדל מכרם הציידים שבצפון רמת הגולן. נשמע רומנטי, לא? מבחינתי הכל ברמת הגולן רומנטי. זהו יין ורדרד, עשיר ופרחוני שתסס רק במכלי נירוסטה, שילך ללכת ממש טוב עם פיצות שמנתיות, על בסיס בצק שרק רוצים לשים עליו את הראש לתנומה קצרה.