כל הפתיחות (והסגירות גם, הלוואי ולא היינו צריכים), תפריטים חדשים ומנות במהדורה מוגבלת, פסטיבלים וחגים, ארוחות מיוחדות ואירועים של פעם בשנה (רצינו לכתוב סילבסטר, אבל הבנו כבר מזמן שכמעט כל שבועיים יש כאן איזה "יום ה... הבינלאומי", ובמקומותינו זאת סיבה מספיק טובה לאיוונט).
שף שמתארח ושפית שמארחת גם כן, מסעדה שמתחפשת וצוות שמחליף מקום, למה לא, בעצם. מנה שמקבלת קורת גג (וקירות) משלה, אבל גם "חור בקיר" שווה מספיק כדי שנדווח. אילת וחיפה, השרון והשפלה, ותל אביב (אבל בשום פנים ואופן לא רק היא).
בקיצור, קבלו את חדשות האוכל של ישראל. והפעם - מסע טעים לבירה, עם ה-מ-ו-ן עצירות. וזאת רק המנה הראשונה.
בתיאבון!
גם אם מניחים לרגע בצד את טירוף האוכל "הרגיל" של הבירה, זה שהופך אותה לעיר המשתוללת ביותר מבחינת מגוון וטעמים. גם אם מתעלמים לרגע מהכנסת האורחים הבוהקת של תושביה ובעלי העסקים שלה. אפילו אם שוכחים לכמה שניות - ולכמה שניות בלבד - את ההשלכות הכואבות של המלחמה הבלתי נגמרת, הרי שמה שהולך כאן בשבועות ובחודשים האחרונים הוא מיוחד. תופעת טבע עירונית, יוצאת דופן במונחי ישראל, ובכלל.
החום של נעה והלהט של אלדד שמואלי הבעירו מסעדת אש בהרי ירושלים
רשימה חלקית? אזיה 19 היא יפנית כשרה ברחוב עזה, בית העם היא קונדיטוריה ממגנטת ברחוב בצלאל, המגדל משלב קפה מצוין, דיפופים חמאתיים ונוף לטיילת החומות במגדל עיר דוד, ואילו נאדי קפה השכונתי והוותיק מדבר, ועושה, התרחבות למקום נוסף.
קחו אוויר, רק התחלנו.
קו ראשון לדיפוף, ולנוף. המגדל
מהלך הזליגה המצוין של קפה קדוש עדיין בעיצומו, עם פתיחת לוקיישן חלומות בצמוד למיקום ההיסטורי ברחוב שלומציון המלכה, ועם דיבורים עקביים על הרמת מסעדה של ממש במקום אותו קפה. קצת מבלבל, אבל הכול מסתדר מול העיניים, ומול הוויטרינה של קרן ואיציק קדוש.
ואם כבר מוסדות, אז מלון רמב"ן כמובן, מבנה עתיק ששומר-שופץ-שודרג והפך לגו-טו החדש מבית קבוצת מחניודה, עם תועפות של סטייל בין המסדרונות והמדרגות, ושתי מסעדות - בשרית וחלבית, בכל זאת.
עדיין רעבים, נכון?
אגריפס 15 של דניאל מרציאנו עושה רופטופ אסייתי-ירושלמי מעוצב ופנורמי, הקומה השנייה מבית עזרא מתמקדת בבשר ובהרבה יין לידו, ג'וזפינה במתחם התחנה עושה איטלקי שמח וטעים (ולא כשר) וג'וש בר - או מיני בר, כהגדרתו - מגביר את החילוניות עם מזיגות שמחות על דרך עזה.
הלאה. השווארמה הרעבתנית מבית הגלגל של שרדר כבר התמקמה, וכך גם רוזל והקרפים הנהדרים שלה בשוק מחנה יהודה ופטאשו בוטיק הפחמימתית. ג'קי אזולאי המצוינת בדרכה להיכנס אף היא לשוק הגועש, ולא רחוק ממנה כבר עובד דוכן קובנה חדש. נו מה, ברור.
עוד, ברור שעוד. ענג היא קונדיטוריה מקסימה במרכז העיר עם שורשים ותיקים ואנרגיית התחדשות תמידית, סיבריס קולה קפה ספיישלטי נהדר באווירה חו"לית, בוכמנ'ס מביא את הדיינר האמריקני למושבה הגרמנית, החביתה של אניטה הרימה נקודה ויראלית נוספת בתלפיות וגם בית הנציב בדרך לקבל את המסעדה שמגיעה לו. חדשה מהניילונים.
הנוף כלול. אגריפס 15
"ברור שהעבודה שלנו יותר מאתגרת בימים אלה, בגלל הקושי במשיכת קהל ומצב הרוח הכללי", הודה שלומי תורג'מן, אחד מאנשי האוכל העסוקים בעיר, "אבל לעולם לא היינו מהמתבכיינים. אנחנו מושכים קדימה בכל הכוח ומוצאים פתרונות".
הוא הקים את אזיה 19 בזמן המלחמה ופתח אותה במהלכה תוך שהוא מוסיף להתנדב ולתרום - כמו רבים מהמסעדנים הירושלמים, וממסעדני ישראל כולה - מבלי לעצור. "תקופת חגי תשרי בעיר הייתה מדהימה ושברה כל שיא אפשרי בפדיונות", תיאר מה שהוא מגדיר כ"מגמה חיובית" וכאמון הדדי בין העיר, עסקיה ותושביה, "ירושלים הייתה שוקקת ומלאה, חימם את הלב לראות פה מיליוני מבקרים".
ירון תורג'מן, מבעלי קפה יהושע ובית העם, מגדיל עם "טירוף חיובי", לא פחות, של הכפלת פדיון ביחס לאשתקד. "זה מתבסס גם על קשב עירוני של תמיכה בעסקים ופרגון, רוח גבית של ממש", הסביר תוך מחמאות לעירייה ולאנשיה, ולישראלים כולם, "הקהל שלנו מגוון ומגיע מרוחבה ואורכה של הארץ. זה לא מפסיק לרגש".