בימים שבהם מדינה שלמה מתמסרת מרצונה למסורות פסח קולקטיביות - ממעברי הסופר ועד תפריטי המסעדות - הופך החג בחו"ל למאתגר לא פחות, ולמרגש הרבה יותר. שהרי נחמד לשמור על כשל"פיות כחול-לבן עם כל האנשים מסביב והתחליפים הראויים, אבל אחרת לגמרי להגיד לעצמך שבשבוע הקרוב את תמשיכי להסתובב כרגיל ברחובות פריז, ולהתעלם בעוז מריח הפחמימות החמאתיות. חג שמח, ולפתע גם אמיץ, מסתבר.
בוגרי ובוגרות תגלית יודעים לדווח על שני הצדדים של המטבע. הם ביקרו בישראל ומכירים את שגעונותיה החינניים, ומשתפים באותה מידה ביכולתם לחגוג פסח בבית, לשמר מסורות וטקסים משפחתיים, ולהתאים חיים אישיים למכלול חיצוני מעט שונה. מפריז ועד מקסיקו סיטי, מפורטו אלגרה ועד סנטיאגו דה צ'ילה, עם עצירה בניו ג'רזי - קבלו חמישה לילות סדר (עשרה, למעשה, אם זוכרים את הכפילות) קצת שונים, ומאוד משלנו.
סוזן אלן, ניו ג'רזי, ארצות הברית
סוזן אלן, בת 34 ובוגרת תגלית משנת 2011, חוגגת את פסח במשך שני לילות, כנהוג מחוץ לישראל.
את הסדר הראשון היא תעביר עם משפחתה בבית הוריה, תוך שהיא מסייעת לאמה בבישולים, ואילו הלילה הבא יוקדש לקהילה היהודית בעיר, בבית הכנסת המקומי. מבחינתה, השילוב הזה הוא ליבת החג.
בתפריט: מסורת ארוכת שנים וטעמים ביתיים, כמו אצל רבות מהמשפחות בצפון אמריקה. זה אומר בריסקט, כמובן, צלוי באיטיות, קוגל על בסיס תפוחי אדמה ומרק עם קניידלעך - גולת הכותרת של שולחן החג.
כינרת סרברינסקי דואק, סנטיאגו דה צ'ילה, צ'ילה
כינרת סרברינסקי דואק בת ה-29 הגיעה ארצה עם תגלית בשנת 2019, וחוגגת אף היא פעמיים עם בני משפחתה. "אמא שלי, דודה שלי ואני אחראיות על הארוחה", שיתפה, "וכשהיא הייתה בחיים, גם סבתא שלי השתתפה בהכנות".
על השולחן, המנות המרכזיות מבחינתה הן מרק עם קניידלעך וגפילטע פיש, אבל טעמי פסח ממשיכים גם אחרי הארוחה הגדולה. "אני מנסה להכין כמה שיותר מאכלים שאני אוהבת בגרסה כשרה לחג, כולל
פיצה, לזניה ובראוניז, כדי שלא נאכל כל השבוע רק אוכל של פסח", סיפרה, "אבל אני מאוד אוהבת גם מצה עם אבוקדו, למשל".
המסורת הזאת זולגת גם מחוץ לביתה, והיא משתדלת לשתף את חבריה הלא יהודים במנהגי החג - לחשוף בפניהם את טעם המצות, ולהעמיק את היכרותם עם זהותה היהודית. "פסח הוא חג שבו אנו מתחברים למשפחה ולמסורת, אך גם לאורח חיים מודרני שכולל את אותם מאכלים מסורתיים, עם טאץ' אישי משלנו", הסבירה, "יש בו שילוב של טעמים וריחות שמחברים את העבר להווה".
זורי לובאטון, מקסיקו סיטי, מקסיקו
"במשפחה שלי, ובכלל בקרב הקהילה היהודית במקסיקו סיטי, ליל הסדר הוא בעיקר אירוע משפחתי", תיאר זורי לובאטון, בן 27 ובוגר תגלית טרי משנת 2024, "אנחנו מתפללים בבית הכנסת הקהילתי לפני האירוע, ואז מתכנסים לארוחה מסורתית. אנחנו לא אוכלים חמץ, עושים בדיקת חמץ, מתפללים, מחפשים את האפיקומן - כל זה חלק מהחוויה שלנו כיהודים פה".
בתפריט: השורשים הסוריים-יהודיים של המשפחה כולה, עם הרבה מנות מסורתיות דוגמת מג'שי (ירקות ממולאים), רובה (נזיד שעועית, כמו "רוביה"), קובה, וגם, ברור, מרק קניידלעך. "המנות שאני הכי חייב שיהיו על השולחן הן רובה וברבקואה, בשר בבישול ארוך שמתשלב מצוין בשולחן החג", הדגיש.
עדן סממה, פריז, צרפת
עדן סממה, בת 22 ובוגרת תגלית משנת 2022, חוגגת את ליל הסדר בבית סבה וסבתה בסרסל, פרבר פריזאי צפוני, בחגיגה משפחתית "שמחברת את כולם יחד", כהגדרתה.
אחד הסמלים הבולטים של החג עבורה הוא הוויתור על החמץ. "פריז כל כך ידועה במאפים ובלחמים שלה, שהפיתוי וההימנעות מהם הם חלק בלתי נפרד מהחג", תיארה.
בתפריט: אוכל מעולה, עם שני עוגנים מסורתיים - מ'סוקי (תבשיל ירקות ובשר טוניסאי) ויברק (כרוב ממולא בשר) - שהיא מכינה יחד עם סבתה ("טבחית מדהימה") מדי שנה.
עבור עדן, אווירת החג נשמרת לא רק דרך הטעמים, אלא גם בזכות ההכנות המיוחדות והטקסים של ליל הסדר. "המאכלים שאנחנו מכינים במיוחד לחג, יחד עם המנהגים הקבועים של הערב עצמו, הם אלה שמחזיקים את רוח הפסח אצלנו בבית", סיכמה.
יעל גבריאלה גיטלמן, פורטו אלגרה, ברזיל
יעל גבריאלה גיטלמן, בת 27 שהגיעה ארצה עם תגלית לפני כתשע שנים, חוגגת את ליל הסדר בביתה או בבית חמותה, יחד עם בני המשפחה הקרובה.
את ארוחת החג היא מבשלת יחד עם חמותה, במסורת משפחתית שהשתרשה עם השנים. "אנחנו מקפידים להימנע מחמץ לאורך כל החג, ומבשלים מנות חג מסורתיות כמו מרק עם קניידלעך, גפילטע פיש, חרוסת ופרפעלך - מעין פסטה אשכנזית שמתבשלת במרק ובפסח מתבססת על קמח מצה", תיארה.
לדבריה, אחד הדברים שהופכים את הסדר אצלם למיוחד הוא הדרך שבה הילדים לוקחים בו חלק. "בכל שנה אנחנו מספרים להם את סיפור יציאת מצרים בצורה אינטראקטיבית. זה עוזר להם להבין את המשמעות של החג ובאמת להתחבר אליה. גם לנו, המבוגרים, זה עושה משהו - זה מחבר ומקרב אותנו".
וכשהחג מסתיים, הם שומרים על מסורת טקסית מסוג אחר. "ברגע שפסח נגמר, כולנו הולכים לפיצרייה המקומית. זה כבר הפך למסורת אצלנו - מין טקס מעבר קטן מהחג לשגרה, עם חיוך ומשולש".