נתתם חמישייה? שתו משהו מתוק

החיבור המתבקש בין כדורגל לאלכוהול, גרם לי, לפחות בשלב הבתים של המונדיאל, ללכת קודם כל על המובן מאליו: צרפת זה שמפניה, ומקסיקו זה טקילה.

אם האיטלקים לא היו לוזרים, היית מפנקת על איזה קיאנטי, לדרום אמריקאיות עוד אגיע, ופורטוגל שקצת אכזבה במשחק הראשון שלה, כמעט דורשת לפתוח ארגז וינו ורדה, כדי לעודד את רונאלדו במונדיאל האחרון שלו. הנה, על הדרך קיבלתם כמה נקודות לשיחת בר עם חובבי כדורגל.

ואז מגיע משחק שלא אמור היה להיות מעניין כמו פורטוגל - אוזבקיסטן. כמעט וויתרתי עליו, עד שגיליתי שאוזבקיסטן היא ארץ יין מעניינת ומסקרנת עם היסטוריה ארוכת שנים.

הערים סמרקנד ובוכרה היו מוקדי גידול גפנים על דרך המשי המפורסמת והרבה לפני שעידן התגליות הפורטוגלי יצא לדרך, שגשגה באזור תרבות יין מפותחת.

סמרקנד לא הייתה רק מרכז של יין. בתקופה הסובייטית תעשיית האלכוהול של אוזבקיסטן חוותה פריחה, והמדינה הייתה מוקד לייצור ברנדי ויינות מוסקט, שלימים הפכו לסימן ההיכר של האזור.

מה סוד הקסם? קודם כל האקלים היבש בקיץ, שמאפשר לענבים לפתח ריכוזי סוכר משמעותיים וזני ענבים מיוחדים.

אוזבקיסטן אולי לא נחשבת ליעד קלאסי לחובבי יין, אבל אם אתם כבר שם, שווה לדעת שבסמרקנד פועל יקב 'חוברנקו', מהיקבים המוכרים במדינה, 'בטשקנט ממשיך לפעול 'טשקנטוינו', מיצרני היין הוותיקים באוזבקיסטן, לצד יקבים נוספים שממשיכים את המסורת גם היום.

אם אני צריכה לבחור במשחק הזה, משקה אחד מפורטוגל, אני עדיין מאמינה בהם, ושומרת להם את התותחים הכבדים שבארון המשקאות לרבע או חצי הגמר, הייתי הולכת על פורט.

פורט הוא משקה שלחלוטין צריך להתחיל לאמץ יותר בסוף כל ארוחה. הוא קצת מתוק, וזה מתכתב יפה עם עם הפירות היבשים של האוזבקים, וגם זורק קצת סוכר אלכוהולי לדם. ובלילות הארוכים האלה של הכדורגל אנחנו ממש זקוקים לזה.

חשבתי על זה שבסופו של דבר, היינות הללו, משני הצדדים של המגרש, מספרים בבסיס את אותו סיפור מסע: אחד בדרך הים ואחד בדרך המשי. מה שנקרא, כל אחד והפקקים שלו.