הארלם. ערב וגשום בחוץ. רק הגעתי הביתה וקיבלתי הודעה "איפה את? מסיים לעבוד בעוד חצי שעה. ניפגש באמצע הדרך?" שלחתי לו הודעה "בדרך". נעלתי נעליי גומי, לבשתי מעיל גשם ולקחתי מטרייה. יצאתי שוב אל עבר הרכבת. "עולה על הרכבת", שלחתי והוא ענה "ניפגש בדיינר ברחוב 82". הגעתי לפניו, לקראתי צללית מתקרבת. חיבוקים ונשיקות. שני ישראלים מותשים בעיר גדולה ושטופת הבטון. מותשים, אבל טוב להם. נכנסנו לדיינר, ותפסנו מחסה מהגשם הניו יורקי שחגג בחוץ. כל כך שמחנו לראות האחד את השנייה. כל אחד סיפר על השף שלו, על איזו תקרית מטבח קלאסית, אי הבנה או הטרדה מינית שבמטבח מרגישה כמו חלק אינטגרלי מהשגרה.

השעה 11 בלילה, וזה לא הפריע לנו להזמין המבורגרים. דיברנו בלהט ישראלי, מהצד זה נראה כאילו אנחנו רבים. רוב הלחמניה כבר נאכלה, וכל הצ'יפסים השרופים שהצלחנו למצוא. הגענו לשלב הקינוח. בינינו, יש שני קינוחים שלגיטימי בעיני להזמין בדיינר. האחד, סאנדיי מושחת עם רוטב פאדג' ודובדבן. השני, והוא ללא ספק היה המנצח הגדול של הערב הזה, ושל כל ערב שיבוא אחריו, הוא עוגת גבינה ניו יורקית. כזו שלא מתביישת להיות מי שהיא באמת. גבוהה, עשירה, עם רמיזות לווניל ולהדרים. כזו, שאומרת - "קחו אותי כמו שאני ואל תסתכלו אחורה". אז עשינו את זה. אפילו פירורי ביסקוויט לא נשארו על הצלחת.

זה המתכון שלי למלכה הניו יורקית הלבנה. לרמיזת ההדרים השתמשתי ביוזו במקום הלימון המוכר. את פרי ההדר היפני והארומטי ניתן לקנות בבקבוקונים במעדניות וחנויות מתמחות. מחירו לא זול אבל מספיקות רק כמה כפות ממנו כדי להוסיף טעם נפלא וייחודי.

לוהט: ארטיק מגנום ביתי
מדרגות לגן עדן: עוגת קרפים אלוהית
לעוד מתכונים מתוקים