אוכלים הולכים

"עוד שנה אני האיש הכי חכם בת"א, או הכי אידיוט": פיתה די מושלמת עומדת לקבל שדרוג פלילי

צריך הרבה אופטימיות ולא מעט מעוף בשביל לפתוח כאן, אבל כל סימני השאלה נעלמים עם הביס הראשון

שפה שישראלים מבינים. "פיטשטש" (צילום: דרור עינב)

"סליחה, אתה יודע אולי אם הקרון הזה עושה משהו?"
"לא, זה קרון היסטורי, שמו אותו פה לקישוט"
"וזהו? אי אפשר לשבת בפנים? לא מוכרים בו אוכל?"
"כן, זהו. קישוט"
"חבל"

לא ברור אם עיריית תל אביב תודה אי פעם בטעויות התכנון האסטרטגי שלה, אבל בואו לא נחזיק את האוויר בריאות בציפייה. הריאות האלה גם ככה מתמלאות עכשיו בפיח ובערימות של אבק, ברסיסי בטון ובכל פירורי הקונסטרוקציה שהיו צריכים לרחף פה באוויר כבר לפני עשרות שנים, ולחשוף מתחתם עיר מתפקדת.

לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

קבוצת "אתרים", שתחת חגורתה אפשר למצוא זוועות קונספטואליות כמו נמל יפו ומרינה תל אביב, מה שזו לא תהיה, אמורה, על פי הגדרתה-שלה, "לנהל ולפתח את רצועת החוף מהרצליה ועד בת ים". טוב תעשה אם תעביר את הסמכויות הניהוליות ומנדט הפיתוח האמור למישהו אחר. כל אחד מספורטאי הטיילת שעוברים על אותה רצועת חוף יספיק. אי אפשר לעשות עבודה פחות טובה מזאת.

בקרוב - עניין של שבועות ספורים - סופת האבק הזו תגיע גם למתחם התחנה בעיר, עוד פרויקט של "אתרים" כמובן, ותנסה לתקן את העוולות הבוטות שמעיקות עליו מאז שנפתח. יותר מעשור, אגב. הזמן עובר מהר כשמתחמים.

התכנון הוא לפתוח, לפתוח ולפתוח, לנטוע עצים ולקוות שזה לא אבוד ושהקהל מוכן לשקול מחדש. "עוד שנה, אני האיש הכי חכם בעיר, או הכי אידיוט", חזה עבורי מיקי מיראל בכנות שכבר לא מוצאים בעולם האוכל. הפיתות שלו הן צעד חזק מאוד בכיוון הראשון.

"החבר המעפן שלא זורם על פיצה"

איך הכריכים החדשים של דומינו'ס?

לכתבה המלאה
גם פחמימות הן סוג של נחמה. "פיטשטש" (צילום: דרור עינב)
החיבור בין הכול - התוכניות והחששות, הדי.ג'יי והמלצרים - הוא האוכל הגרוזיני המצוין של "טש וטשה", שעשה עלייה מזמן ורוצה עכשיו לחזק את הישראליות. וישראליות, אין איך לשחק עם זה אחרת, זה להיכנס לפיתה

שנים מוצלחות למדי עם "טש וטשה" בפאתי שוק הפשפשים הובילו את מיראל לפתוח את" בית טש וטשה", מבנה גדול במתחם, קו ראשון לשער הכניסה ולחניון.

יש כאן ריח של ים ושמועות על ים ורצון להביא לכאן את מי שחוזר מהים ורוצה לאכול משהו (כלומר, כל בן אנוש). יש כאן גם חומה מוזרה, וצירי תנועה מפותלים ונתיבים רגליים שרק בוגרי מסעות ניווטים קרביים יכולים לצלוח. אין כאן - ניחשתם לבד, נכון? - שום שלט. למעשה, בצהרי יום חול סתמי מצאתי את עצמי מכוון לבד שלושה כלי רכב שחיפשו את הכניסה למתחם. המחשבה שהכפילה במהירות בראש 11 שנים של סיטואציות כאלה צריכה להיות שיעור הפתיחה בקורס תכנון אורבני.

אבל די עם חולדאי, בואו נתנחם בפיתות.

למיראל יש תוכניות גדולות לבית, שכוללות ארבעה חללים, לרבות מסעדה קונבנציונלית יותר ומועדון שדופק טכנו בלי להנמיך. החיבור בין הכול - התוכניות והחששות, הדי.ג'יי והמלצרים - הוא האוכל הגרוזיני המצוין של "טש וטשה", שעשה עלייה מזמן ורוצה עכשיו לחזק את הישראליות. וישראליות, אין איך לשחק עם זה אחרת, זה להיכנס לפיתה.

הברקה משפרת חיים

האיש שהביא לנו שווארמה מהאדמה לא עצר. זה הלהיט החדש שלו

לכתבה המלאה

ריח של הזדמנות. "פיטשטש"

התפריט של "פיטשטש" אינו גדול ואינו מתיימר - ארבע פיתות (כולל שווארמה), חאצ'פורי אחד, חומוס בשתי גירסאות וגם שני סלטים. זה לא עוד פולקלור על תפריטים קטנים, מתמחים וממזריים. זה התפריט הקטן, המתמחה והממזרי שיאכיל (וישביע) פסטיבל מספרי סיפורים בקווקז.

לקחנו "חינקאלי בפיתה" (בשר עגל טחון ומבושל, בתיבול גרוזיני פיקנטי, עם ממרח עגבניות, רימונים ועשבי תיבול, 48 שקלים), "חאליה לאללה" (תבשיל אסאדו בקר "מקולאשי אורגינל" בתמרינדי, רכז רימונים, עשבי תיבול ורוטב טקמלי, 52 שקלים), "הסביח של חסקל" (גלילות חציל במילוי ממרח אגוזים, תפוח אדמה מדורה פיקנטי, עשבי תיבול וממרח כרובית מעושנת, 38 שקלים) וגם - כי אי אפשר אחרת במקום גרוזיני - חאצ'פורי במילוי גבינות (35 שקלים).

איך אפשר להתעלם מהמראה הזה?

עוף בגריל שעושה בית ספר לכל גוש דן

לכתבה המלאה
פידבק של בלסן, פידבק של פיתה. "פיטשטש" (צילום: וולט)
זה היה מעין בורקס עדין, שהוא גם ארוחת בוקר ראויה וגם משהו שאפשר לחלוק בדרך לפיתות, אם אתם מהאנשים המוזרים האלה שמסוגלים לחלוק מאפה חם

החאצ'פורי הגיע רותח, מדיף ריח של הזדמנות. שכבות של בצק עלים חיבקו גבינה חדה וחזקה. זה היה מעין בורקס עדין, שהוא גם ארוחת בוקר ראויה וגם משהו שאפשר לחלוק בדרך לפיתות, אם אתם מהאנשים המוזרים האלה שמסוגלים לחלוק מאפה חם.

בקריצה הכרחית לקהל המקומי, טובען הסביח במקום, והמיר את הביצה במעט יותר תפוחי אדמה מהרגיל. התוצאה מצוינת, לא מאוד "סביחית", ושונה מעט מדייט הפיתה השגרתי שכבר מפהק את עצמו בדרך לפה. חוץ מפלחי תפוחי האדמה יש את אותן גלילות חציל מפוארות מהמטבח הגרוזיני, לא מעט אגוזים כיפיים וגם ממרחים שהופכים את הכול לקוהרנטי. בצד, אגב, יש טחינה עם מעט מייפל שדורשת יכולת מוטורית מסוימת, מעין ניגוב-שאינו-ניגוב, אך משתלמת.

גירסת הבשר המפורק של "פיטשטש" - כי ככל הנראה אין חיים כרגע בעיר בלי בשר מפורק - טובה יותר מהרבה כריכי בשר בעיר. התבשיל מצוין, כבד כמובן אבל נגיס מאוד, ואינו יציקתי. הוא נהנה מרוטב וממעט ירוקים, מפיתה שמצליחה להחזיק הכול ומיכולת היעלמות מעט הודינית.

פיתת החינקאלי תויגה בתחילה בספקנות כגימיק, תעלול שיווקי לדבר עליו בזמן שאוכלים כאן משהו אחר. התיוג הזה החזיק כמה שניות בלבד, והפך תודעתית מהר מאוד להברקה. וכמו כל הברקה, מדובר ברעיון פשוט אך מנצח - כל מה שנכנס לבצק הכיסונים הנהדר של הגרוזינים, עובר במקום זה לפיתה. כלומר, תבשיל בשרי רך, מתובל נהדר, וטעים מאוד, בכלי קיבול פחמימתי שחיכה לו בלי לדעת שהוא מחכה לו. תחשבו סלופי ג'ו שובב, ותביאו איתכם אקסטרה מפיות. זה לא מלכלך, זה דירטי.

אגב מפיות, מיקי בחן אותי (ואת הפיתות) כל העת, מחכה לפידבק של בלסן, ולפידבק של בצק. מסקנה ראשונית שלו - פיתת החינקאלי תהפוך בקרוב למעין פוקאצ'ה-פרנה, כזו שתצליח עוד יותר במשימה המאתגרת של הכלה בואכה זלילה. הוא שיתף גם ש"אם יתנו לו", השלב הבא יהיה טבילה של אותה לחמניה ברוטב של התבשיל. הראש טס מיידית למזללות הבשר הנהדרות של דרום ארצות הברית. הלב רצה דבר אחד בלבד - בבקשה תנו לו.

כמה כל זה משנה כשיש בצק כזה?

זאת אחת משאלות הפיצה החשובות ביותר, ועכשיו יש לה תשובה מוחצת (וטעימה)

לכתבה המלאה
מקום שעושה רחוב, ולא ההיפך. "פיטשטש" (צילום: דרור עינב)

שנים ארוכות ב"ננוצ'קה" הפכו את מיראל לסמכות עירונית בכל הקשור לשילוב בין אוכל, אלכוהול וחוויה. הן הפכו אותו גם, בעל כורחו, ליזם שיודע דבר אחד או שניים על מקום שעושה רחוב, ולא ההיפך. כעת, הוא מתרוצץ בין כל חללי הבייבי החדש שלו, מביט לסירוגין לעבר פארק המסילה הטרי וחוף הים הוותיק, ומקווה שההימור שלו היה נכון.

עד שפועלי עיריית תל אביב יתחילו לעבוד כאן בשיפוץ נוסף של ההיסטוריה, כדאי שבכיריה יגיעו לפתוח איתו לשולחן. אולי לא יהיה שם מתחם, אבל יהיו סיפורים, חוויות ומסקנות משנים של הליכה נגד הזרם, וגם אוכל שאין בשום מקום אחר.


"פיטשטש - פיתה שמחה", מתחם התחנה, תל אביב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully