משקה קוריאה

בהיסטרית משחקי הדיונון, ממש לא רציתי לקחת חלק. אם כבר סדרות מתח אז אני מוכנה לצפות רק באלה מהזן הבריטי. אלא שאז חברתי חן, שעברה לגור בניו יורק וכעת היא מכונה קבל עם ועדה צ'ן, סיפרה לי, כי בימים הראשונים להתאקלמותה באקלים הקפוא של התפוח הגדול היא החלה לצפות בסדרות קוריאניות בנטפליקס, שהן משהו כמו "צעירים חסרי מנוח, רק חכם יותר, ועם נקודת התחלה אמצע וסוף.

מפה לשם, כמו שקרה לי עם יין ואלכוהול כך עם כל מה שקשור לתרבות הדרום קוריאנית, ומצאתי את עצמי נסחפת בשלל סדרות שהאחרונה ביניהם: ריאליטי השידוכים "גיהינום לרווקים" אף הדיר שינה מעיני. או במילים אחרות: מכורה.

למה אני מספרת לכם את זה? גם כי צ'ן הגיעה ארצה לביקור ממש קצר וביומיים שהיו לי איתה רציתי להספיק המון דברים שהתחדשו בתל אביב מאז הפעם האחרונה שלה כאן, וגם כי הבנתי שיש לי הזדמנות פז לבקר במסעדה שנפתחה ממש שבוע לפני הגעתה- על טהרת האוכל הדרום קוריאני. למסעדה קוראים קימצ'יז, וצ'ן, שיש לה כבר קילומטרז' בניו יורק (שהפכה להיות בירת המסעדות הקוריאניות מסתבר), ביקשה ממני, בחשש מה, לבדוק מה יש להם בתפריט לפני שהיא אישרה.

קימציז' (הקרויה על שם הכרוב הכבוש הקוריאני), היא לא עוד אסייתית שמתיימרת להיות אותנטית, אלא אותנטית לחלוטין ונפתחה על ידי סוני קים, שנולדה ביפן אך היא בת להורים דרום קוריאנים, בהתחלה כפופ אפ (מתוך הבנה שחסרות מסעדות אותנטיות לקוריאנים שנשארו בארץ בתקופת הקורונה) וכעת, בימים ראשונים של הרצה, ברחוב לילינבלום 21.

מכיוון שאנחנו קודם כל מדור אלכוהול, אתחיל בשתייה. עוד לפני שהתחלנו לאכול ירדנו על סוג'ו, אחד המשקאות האלכוהולים הפופולאריים ביותר בדרום קוריאה. כמה פופולארי? נכון שאצלנו יש שמנת חלב ולחם בפיקוח? אחרי המשבר הכלכלי הגדול של שנת 2008, ממשלת קוריאה הכניסה את הסוג'ו לרשימת מוצרי הייסוד המפוקחים, והוא אף התמקם לו ברשימה לפני הסוכר! מוצר צריכה בסיסי.

בדיפולט שלו, הוא חסר טעם או צבע, בדומה לוודקה, והוא מזוקק לרוב מאורז, חיטה או טפיוקה, ויש לו גם איזה שהוא קשר ים תיכוני. את אמנות הזיקוק הביאו לקוריאה, כובשים מונגולים שרכשו אותה בארצות הלבנט.

פירוש שמו של המשקה הוא "משקה אלכוהולי שרוף", והוא גם מגיע בשלל טעמים מתקתקים בבקבוקונים קטנים כמו של בירה. זו הפעם הראשונה שאני טועמת את המשקה, והוא עלול להטעות קצת בדומה לסאקה, במתיקות ובקלילות שלו, עד שתקימו את עצמכם לשירותים ותראו איזה יופי הוא עולה לראש.

מתברר שיש טקס שלם שעושים סביב הסוג'ו. והקוריאנים לא סתם שותים אותו, אלא כחלק בלתי נפרד מארוחת ערב ולא רק כצ'ייסר חברתי, למרות שמקובל ללגום אותו בבת אחת. אגב, לא מנומס שם להשאיר סוג'ו בכוס, או למזוג לכוס שאינה ריקה לחלוטין - קחו את זה בחשבון בביקור הבא שלכם בסיאול.

ביקשתי מצ'ן שמכירה את המטבח להזמין מה שבא לה כי לא הבנתי מילה מהתפריט, אז הלכנו על ביבימבאפ, שום קשר לביבי תעשו לי טובה, שזה תבשיל ירקות ובשר טחון ומעליו ביצת עין. צלוחית של סלטים (כן, בדומה למה שאנחנו מכירים משיפודיות רק בנוסח קוריאני), ספייסי ביף (יש גם מנות לא חריפות ואופציות לצמחונים וטבעונים), והכל היה כל כך טעים, מדויק, ביתי, אותנטי שהיה לנו ערב דרום קוריאני מושלם, כמעט כמו הסיום של העונה השנייה של "גיהינום לרווקים".

לסיכום: שתי מנות עיקריות מגה ענקיות שחלקנו ואפילו לא סיימנו, מגש סלטים עשיר ובקבוק סוג'ו עלו לנו ביחד 213 ₪ לפני טיפ לזוג. אבל עזבו מחיר. תנו קפיצה לקוריאה.