ינואר היבש

אני לא יודעת כמה מכם מכירים את המונח "ינואר היבש" או באנגלית sober January אבל מתברר שבניו יורק לפחות זה שם דבר ואנשים שפויים לחלוטין מורידים את כמות המשקאות האלכוהוליים שהם צורכים, מתוך הנחה שזה טוב לגוף ולנפש.

למי שפספס, ינואר היבש הוא כינוי לחודש הניקוי הנפוץ במדינות צפון אמריקה, שאמור לאפשר לגוף להתנקות אחרי רצף החגים והשתייה וההוללות של דצמבר. הייתי בטוחה שהסיפור הזה הוא קצת כמו הדיאטנית שמופיעה עם מנחם הורוביץ, ומנסה לגרום לו לעשות דיאטה: ים המלצות, אפס התכנות לביצוע במציאות. אבל חברות טובות שגרות תקופה ארוכה בניו יורק מספרות לי שהעניין הזה מיושם בקרב חבר'ה צעירים שאומנם לא מפסיקים לשתות בינואר, אבל מפחיתים כמויות.

הסיפור הלוהט האחרון בנושא זה, התפרסם לא מזמן בארה"ב, כשמשפיעני רשת החלו להשתמש בהאשטג 'סובר ג'נוארי' לצד תמונות של קוקטיילים נטולי אלכוהול. במקביל לאתגר הרשת החדש, התפרסמו תובנות חדשות בעניין צריכת אלכוהול בריאה, מטעם ארגון בריאות שקר כלשהו, שהציעו לאנשים לשתות לא יותר משני משקאות בשבוע. ליתר דיוק: שתי כוסות יין שבועיות או לחילופין חצי בירה - זה המקסימום. נראה לי ששלום עם הפלסטינאים הרבה יותר הגיוני ליישום פה.

התובנות האלה משרתות בעיני אג'נדה רחבה יותר, וכדי להוכיח את זה הלכתי אחורה, כדי לבחון את ההתוויות הבריאותיות מהשנים קודמות, וצדקתי. לפני שנתיים המספר היה שונה לחלוטין ועמד על: 10 ליטר בשבוע לנשים, ו- 15 לגברים. אגב, אם תהיתם, הבריטים אפילו פחות מחמירים מהאמריקאים וסבורים שתשע כוסות יין ושבעה ליטרים של בירה לנשים היא צריכה סבירה לחלוטין.

אז מה רוצה הדור הצעיר? בריאות? לא בטוח, ייתכן שזה יותר ניסיון לעמוד באתגר חברתי. חברות המשקאות עומדות כמובן על הרגליים ואפילו בברים בניו יורק יש מבצעים כאלה ואחרים של דרינק שני בחצי מחיר או הרחבה של השעות השמחות, בחודש השחון שאוטוטו נגמר.

כל ההקדמה הארוכה הזאת היתה רק כדי להמליץ על שני משקאות חגיגיים לקראת סיומו של ינואר היבש, כי תכלס, אם כבר שותים, אז כדאי ללבחור בקפידה את עשרת הליטרים השבועיים שלנו.

בשנה האחרונה לקח לי זמן לחדור שוב לגזרת היינות האדומים. אני לא יודעת להסביר את זה מלבד העובדה שחם לי ושהחורף מבושש לבוא, אם כי אחת מחברותיי חושבת שמדובר בסיבה ביולוגית. לפי מחקר שהיא שלחה לי, נשים מעל גיל 40 מעדיפות לשתות יין לבן או רוזה, מכיוון שתופעות הלוואי ההורמונליות הנגרמות עם שינויים כמו מנופאזה, מושפעים ישירות מצריכת קפה, יין אדום, ושוקולד.

אני מסרבת לקבל את התוקף הבריאותי הזה, ואמשיך לשתות יין אדום כל עוד אני חיה. אבל זו סוגייה שמעסיקה אותי לאחרונה כי בכל פעם כשאני מתכננת איזה בורגון אדום על הבר, אני מסיימת עם סוביניון בלאן או פינו גרי. אגב, את הטענה שיין אדום עושה קצת כאב ראש מעל גיל מסוים אני שומעת גם מגברים.

ובכל זאת, מתוקף היותי צעירה לנצח שמסרבת לקבל את עול הגזירה, אמליץ על יין אדום, אותו שתיתי בערב על הבר עם חבר שממש רצה לשתות איתי הרבה זמן ונתן לי להוביל אותו בבחירות. שאלתי אותו מה אתה אוהב? והוא אמר: אדום, עמוק עם הרבה טעמים. והנה טיפ קטן של סומלייה חובבנית. גיליתי שכשאנשים אומרים הרבה טעמים, עדיף תמיד להציע להם בלנד בתור התחלה, זה מרכך את החששות.

ההמלצה הראשונה לשבירת החודש היבש תהיה על טהרת יין כחול לבן: כרם שבו אדום, בלנד של מורבדרה, סירה גראנש וברברה, שעולה פחות מ 100 שקלים. יין אדום, עמוק, ורך, שלא צריך להיות שתיין מדופלם כדי ליהנות ממנו.

המשקה השני ששבר גם לי את החודש השחון, הוא אפריטיף, שאני מקפידה כשאני מארחת תמיד להגיש אחד לפני היין העיקרי. התפקיד של האפריטיף, או בעברית ע"פ האקדמיה ללשון "אקדם" (למה אתם מעצבנים?), הוא לפתוח את החיך והתיאבון לפני ארוחה גדולה. אומרים שזה מנהג שהגיע במקור ממצריים העתיקה והשתרש הלאה בתרבויות שונות (היוש צרפתים). בתקופה המודרנית מיחסים אותו בדרך כלל לורמוט או יין מחוזק (אני אשמח תמיד לפורט או שרי כאפריטיף).

לאחרונה נחשפתי למשקה איטלקי נפלא בשם SELECT שנוצר בשנת 1920 בוונציה, במטרה לסייע לאזרחים לחזור לשגרה אחרי מלחמת העולם הראשונה (איך אצלנו זה לא קורה אחרי כל מבצע מול החמאס?). היה בו משהו אחר ומרענן, שמזכיר קמפרי אבל משודרג פי אלף. כבר יותר ממאה שנה שהמותג מקפיד לשמור על מתכון המקורי, שיש בו איזון בין טעמי תבלינים וצמחים למרירות קלה ואפריטיפית. אני אוהבת לשתות אותו בתוספת פרוסקו או סודה אבל הוא לגמרי טעים גם כשהוא נקי. איזה כיף תכף נגמר ינואר. שברנו את הצום.