הסדרה בלבנון? חוזרים לאזור התעשייה דלתון

מה קורה לעשרה אנשים שנקלעים למקלט באמצע היום, בלי קליטה סלולרית? הם מתחילים לדבר על המצב. לפעמים השיחה גולשת לענייני יין. כך פגשתי הכרתי את אורטל נחמיאס ממושב כרם בן זימרה, במקלט בתל אביב, והתברר לי שמשפחתה היא הבעלים והמקימים של יקב 'רימון' בפארק התעשייה דלתון.

במהלך השיחה, התברר לי שביקב מייצרים גם יינות מענבים, תחת המותג "האגם הצפוני": קברנה סוביניון, סירה, ויונייה ורוסאן מענבי חלקות בבעלות המשפחה שצופות על אגם דלתון. מכאן מקור השם.

משפחת נחמיאס היא משפחה חקלאית, שגילתה לפני כמעט 25 שנה שלמטעים שלהם יש גם סגולות בריאותיות. לאחר שהחליטו להשתמש ברימונים שהם מגדלים לכל מיני מוצרים קוסמטיים, הם החליטו לייצר מרימונים גם יין יש להם מוצר טוב ביד שמצליח לעשות הד עצום גם בארץ וגם ברחבי העולם.

את המותג "האגם הצפוני" הם פתחו לצידו בשנת 2018, לאור גידולים מוצלחים של כרמי ענבים באחת הנקודות היפות בארץ.

לצד ההתרחבות לעסקי היין המסורתיים, לצד יינות הרימונים, פתחה המשפחה בתחילת חודש אוקטובר 2023 בחול המועד סוכות (כן, כן בדיוק אז) מסעדה חדשה ביקב, שנמצא באחד מאזורי התעשייה שהפכו למרכז היין של ישראל והלוואי שנוכל לחזור אליהם בקרוב.

שלושה ימים בלבד! פעלה המסעדה ואז פרצה המלחמה.

לא צריך להרחיב על ההתרחשויות באזור דלתון בימים אלה, ובני המשפחה מחכים לחזור לארח שוב ולראות את הצפון חוזר להיות ירוק.

מורדי נחמיאס, אחיה של אורטל המשמש גם כיינן היקב, נמצא בימים אלה (ובכלל בכל השנה האחרונה) באזור ומתמרן בין כיתת הכוננות לטיפול המסור ביין.

את היינות והמוצרים הנוספים, אפשר לרכוש באתר הבית של יקב רימון.

כאמור, אזור התעשייה דלתון, הפך בשנים האחרונות להיות מרכז יין ישראלי. לצד יקב רימון אפשר למצוא גם את יקב 'אדיר', גם הוא יקב משפחתי שעושה אחלה יין. אחד היינות האהובים עליי של היקב הוא מרסלן מסדרת 'היינן'.

יקב דלתון עם סדרת "אסופה" המצוינת, נסו את הפומה בלאן והקריניאן. יקב מילס המשפחתי, הגשמת חלום של אייל ועמליה בכרם בן זמרה, עם סוביניון בלאן מהמשובחים שיש. גם הם סגורים מן הסתם, אבל ממשיכים ליצור יין ומידי פעם מתארחים במרכז.

וכמובן יקב רקנאטי שמרכז המבקרים החדש שלו עוד לא זכה למבקרים של ממש (חוץ מקיפניס), וכולם מקווים שזה יקרה בקרוב.

קשה לתת המלצה אחת על רקנאטי, אבל אם אני בכל זאת צריכה לבחור כרגע בקבוק אחד שמייצג את מזג האוויר, את הלך הרוח ואת מה שמתחשק לי לשתות כמעט תמיד: מרסלאן מכרם קדמת צבי שברמת הגולן. בטח הזכרתי אותו כבר כמה פעמים, אבל זה אף פעם לא יהיה מספיק.