קון תאי התאילנדית, מיזם משותף של יוסי שטרית ותומאס זוהר, נסגרה חודשים ספורים בלבד לאחר הפתיחה בשל מערכת היחסים בין שני קברניטיה, והוחלפה כמעט מיד בבנדיט, הפעם בהובלת שטרית בלבד.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
החלל של בר האוכל בפאתי יפו צר, מוארך וקטן. להבדיל מהמודלים הזולים המאפיינים את העיר, המבוססים על מעט השקעה במטבח ובצוות, כאן האירוע אחר לגמרי. יש המון עובדים, מכל הסוגים - הן במטבח הפתוח והן בעמדות הקבלה והשירות.
התפריט קטן מאוד ומחירן של כל המנות בו, למעט אחת, אינו עולה על 100 שקלים. התרגלנו למקומות חדשים מהסוג הבנאלי והשגור ולהבנה שכל המסעדנים היום בסך הכול רוצים לחזור הביתה בשלום. שטרית אינו עוד מסעדן או עוד שף, ולכן האתגר של בנדיט הוא לחרוג מהתבנית הצפויה ולספק חוויה משמעותית יותר; ערך מוסף.
בתפריט 11 מנות בלבד, קטנות עד בינוניות, עם כותרות שמזכירות ברים גסטרונומיים אחרים בעיר. התחלנו עם סלט חסות (68 שקלים) וסשימי טונה אדומה (76).
הסלט כלל עלי חסה שונים, עם דגש על לאליק, ויניגרט וגארום גבינה, תפוח ירוק וכוסמת תפוחה. הוא היה גדול משחשבנו, הרוטב היה עדין ומאוזן, הגארום נתן בו עומק, גרגירי הכוסמת התפוחה מימד נוסף והסך הרגיש כמו יותר מסלט חסות רגיל. גודלו היה כזה שאיפשר לנו להשאיר ממנו מספיק גם להמשך הארוחה.
בין חתיכות הסשימי היו קיווי, קולורבי ובזיליקום והרוטב שילב פונזו עם שמן חילבה שהקפיץ וניער אותו מהבנאליות האסיאתית הרגילה שלו. ג'ינג'ר עקץ בקצוות, הפרי והירק הוסיפו עוד מימד וכל זה בלי להשתלט על הטונה. מנת סשימי טובה מאוד, שמחה ורחוקה משגרתית.
דלעת בדבש (62) וסנדביץ' שרימפס (82) היו ההמשך.
הדבש העמיק את מתיקות הדלעת, רכז רימונים נכח שם גם הוא ובצד היה קרם פרש. להבדיל משתי המנות הקודמות, שחשפו עבודת מטבח מושקעת ברמה גבוהה, זו הייתה מנה פשוטה יותר, ביתית משהו, טעימה מאוד, מדויקת ביותר אבל לא מנת רושם וגם לא עם הערך המוסף שבו עסקנו קודם.
סנדביץ' השרימפס כלל שרימפס ומחית שרימפס בבריוש עם איולי מעל, קייל ורוטב בוטנים חריף. אפקט הטעם הראשון היה חיובי. רוטב הבוטנים היה אוורירי וקסום למדי אבל בטעימה שנייה ואחריה שלישית הרגיש הסנדביץ' הרבה יותר מדי שמנוני והמנה כולה לא מאוזנת. עד כה הייתה באוכל קלילות נהדרת. כאן ממש לא. זו לא הייתה בעיה בביצוע אלא בעיית קונספט. מנה טובה פחות משמעותית מקודמותיה.
סגרנו את חלקה הזה של הארוחה בשיפוד דנבר קאט על יוגורט. כ-120/130 גרם בשר עם לא מעט שומן, צ'ימיצ'ורי ורוטב יוגורט יווני מתחת. הבשר היה מצוין וצריבתו מדויקת; הצ'ימיצ'ורי טוב בהחלט והיוגורט בלתי הכרחי בעליל.
עוגת השוקולד-קשיו (58) לקינוח שימחה אותנו. הייתה בה איזו מהות שוקולדית עמוקה ועזה שהחזיקה מעבר למתיקותה הרבה, הכמעט מוגזמת. שוקולד מעושן, קצף טופי מצוין, כוסמת תפוחה ותועפות קקאו חברו לקינוח מצוין, שעומד בהחלט במבחן החריגה מהשגרה שהוגדר בראשית הארוחה.
לא כולל נוזלים עלה האוכל שהזמנו 435 שקלים. זה סכום הסטנדרט שמשאירים בברי יין על הרבה-הרבה פחות ממה שקיבלנו כאן. במונחי תמורה לכסף, בז'אנר אוכל הברים, מדובר אם כן בתמורה מצוינת בכל מובן.
זה לא שהכול מושלם כאן. סנדביץ' השרימפס מפוקשש, ולא כל המנות מספקות את הערך המוסף המשמעותי. ובכל זאת, כשלם, מדובר במקום שמספק אוכל טוב בהרבה וייחודי בהשוואה למקביליו. בעצם, קשה לטעות באנרגיית הבסיס שמניעה את בנדיט, שברור שהבנה עמוקה באוכל, מקצוענות והקפדה יתרה בבסיסה. מה שהיה בעיני מוקפד פחות היה קוקטייל הטורונטו (58) שלגמתי, שלקה באיזונו לכיוון המתוק.
לא צריך להגיע לבנדיט עם ציפיות יתר. זה לא מקום עם יומרות יתרות. הוא אינו מנסה להיות היבה או שמץ היבה. גם לא משייה המושקעת בימיו של שטרית. אם כבר, מדובר במגרש משחקים כייפי, מחייב פחות, של מי שמאתגר את עצמו בשנים האחרונות במטבח מחייב במיוחד.
הנטייה בבנדיט היא לפרק רעיונות מורכבים לכיוון הפשוט ולעשות אותם טוב ונכון, מבלי להימדד בחומרה המתבקשת במסעדת יוקרה. אין בבנדיט מנות וואו, יוצאות דופן, אבל אף אחד גם לא מנסה שיהיו בה כאלו. יש בה, לעומת זאת, כל מה שצריך להפוך בר יין עכשווי לטוב משמעותית ממקביליו הרבים בלי שיהיה שונה מבם ברף תמחורו. זה הרבה. נחזור, לנשנוש ולגימה לא מחייבים וכייפיים.
בנדיט, ניצנה 20, תל אביב, 053-5774080