יין בעיר: להגיע ליקב ברכבת הקלה

זה קרה באחד מפסטיבלי היין הראשונים, אחרי פרוץ המלחמה. דיסוננס בלתי נשכח. אני צועדת בין הדוכנים עם כוס יין ביד, ובטלוויזיה של הפיקוד מתעדכנות ההתראות.

ובכל זאת, הלכתי. ידעתי שזו תקופה נוראית במיוחד עבור יקבים קטנים. באחד השיטוטים נתקלתי ביצרן שלא הכרתי קודם, יקב בן ארצי.

התחלתי עם שנין בלאן, המשכתי לטעום לבנים בדוכנים אחרים ובסופו של דבר חזרתי אליו.

הצוות היה כל כך נעים שהסתבכתי בדוכן, קפצתי לטעימת שרדונה ואחר כך דילגתי בין סירה למלבק וחוזר חלילה, ובעיקר הרגשתי שאני חייבת לטעום כל יין שהם הציעו לי.

מאחורי היקב עומד שי בן ארצי, דור שלישי בארץ עם שורשים עמוקים בהתיישבות הגלילית של תחילת המאה הקודמת.

בשלב מסוים בחייו הוא החליט לחבר בין אהבה לאדמה לבין אהבה ליין. כמתכנת מהנדס כימי הוא לא דילג על שלבים חזר ללימודים לתואר ראשון בהנדסה כימית, הפעם עם התמקדות ביין, ועבר דרך תחנות כמו יקב אמפורה ויקב פרסקובלדי בטוסקנה. גם היום הוא ממשיך ללמוד, לטעום ולהתייעץ עם ייננים איטלקים.

את היקב הוא הקים לפני כמעט ארבע שנים יחד עם עופר בן צור. מה שהתחיל בבית, הפך למשכן חדש בפתח תקווה. שי מעורב בכל פרט: סיורים בכרמים, מיון ענבים, תהליכי תסיסה, בדיקות מעבדה, ועוד כל שלב עובר דרכו.

בזמן האחרון אני מוצאת שיקבים עירוניים מאד מסקרנים אותי. עוד דיסוננס ישראלי מוזר (אבל ככה זה כאן כנראה) לנסוע חצי שעה מתל אביב לפתח תקווה ולגלות יקב באמצע העיר על המסלול של הרכבת הקלה.

אני מניחה שלכל עירוני ממרכז הארץ הצפופה, זה נראה מוזר ובעיקר מפתיע כשמגלים שהיין טוב, ושעומדים מאחוריו אנשים שיודעים ומבינים חקלאות, אבל זו מגמה שמתפתחת פה בשנים האחרונות, ויש בזה יתרונות.

יקב עירוני לא כבול לכרם אחד, ועבודת "האוצרות" שבו שכוללת התאמת זן לאזור, בחירת כרם וכורם היא סיפור בפני עצמו במיוחד אם מדובר באנשים שיודעים מה הם עושים.

בשורה התחתונה, אם אתם בסביבה כדאי להגיע ליקב, בתיאום מראש, ולארוז זוג שנין בלאן (אפילו ששיא החורף עכשיו) ובקבוק סירה.

איפה:
הסדנה 5 פתח תקווה

לתיאום ביקורים:
077-4905040