אם לשתות עכשיו, אז רק יין ישראלי

בניגוד למה שניתן היה אפשר לחשוב, המלחמה הזו תפסה אותי בגרון בכל הנוגע לשתיית אלכוהול. רוב הזמן אני עייפה מידי ובחצי האחר פשוט לא כל כך מתחשק לי למסך את התודעה, כי באמת הכל מלחיץ מידי.

לכן, הייתי צריכה ממש סיבה אמיתית למסיבה כדי לשחרר את הסטרס ולהתענג על מה שאני מאד אוהבת בחיים האלה: יין.

חגיגות פרטיות שהיו אמורות להתקיים במסעדה שווה, הוחלפו בטייק אווי ביתי. למרבה המזל, מה שעות לפני כן הגיעה לבקר אותנו שירי רוזנטל- קובה, הייננית האוחזת במותג "בלנדים", עם שני בקבוקים חדשים בידה.

את שירי פגשתי במהלך חרבות ברזל (המלחמה הראשונה בטרילוגיה, זוכרים?) בפסטיבל יין קטן והתאהבתי בסגנון המרענן והלא מתיימר של היינות שלה שכמו שהיא אומרת, באים לעשות שמח.

לא רק בימים אלה, אבל במיוחד בזמנים שעסקים קטנים בוודאי בתחום הקולינרי מנסים להשאיר את הראש מעל המים, אני משתדלת אם כבר לשתות אז רק יין מקומי.

פירות הבציר האחרון של בלנדים, הולידו דווקא שני יינות זניים: 'שרדונה 2025', ו-'רוסאן 2025'. את הרוסאן פתחנו קודם עם האוכל. הלך נהדר עם סושי וסלטים קרים, קיררנו אותו היטב וכמו שרוזנטל אמרה, הוא מזכיר שקדים ירוקים, קצת לימון ועשבים יבשים. מקור הענבים: כרם עין זיתים בגליל העליון המופגז.

אחר כך עברנו לשרדונה שהוציא מאיתנו את המילה "וואו" שוב, באופן מפתיע כי שנינו לא אנשי שרדונה קלאסיים. השרדונה הזה לא היה צריך אוכל בצד, אפילו לא נשנוש. הוא בעל חמיצות עדינה ו-12.5% אחוזי אלכוהול שהופכים אותו לקל לשתייה .כזה שקל לגמור בקבוק שלו מול הטלוויזיה. המחיר: 115 שקלים.

איפה משיגים: אצל שירי

בקבוק נוסף שהיה מונח במקרר, וכבר נכנס לשוונג השתייה של אותו סוף שבוע הוא 'לאטור לבן' של יקב נטופה מאזור הגליל התחתון.

האמת, חיכיתי וקיוויתי לשמור אותו לפסח, אבל מכיוון שאין עוד כיוון למה קורה עם החג הזה בגזרת המפגשים המשפחתיים, העדפתי לפתוח אותו עם גבינות וירקות בשבת בצהריים כי מי יודע מה יהיה מחר.

היין הוא מסדרת לאטור, 100% שנין בלאן, שלאט לאט מתחיל להיות הזן המועדף עליי כשמזג האוויר מתחיל קצת להתחמם.

יש ליין פוטנציאל יישון גבוה, מה שאומר שאולי נפתח את הבקבוק הבא לקראת חג השבועות, עם הנוכחי לא יכולנו להתאפק. המחיר: 100 שקלים.