סזרינה: לא ממציאה את הגלגל

מסעדת סזרינה החדשה של השף מאיר אדוני בקיסריה, משעתקת פורמט מצליח. האם זה טוב או רע? אבי אפרתי מסביר שהכל תלוי בזווית שבה מסתכלים

  • סזרינה
  • מאיר אדוני
מערכת וואלה! NEWS
מנת הברוסקטה הייתה מצויינת (צילום: דרור עינב)

במה לפתוח את הביקורת הזו? בחדשות החמות של סצינת האוכל בגזרת זיכרון יעקב-קיסריה או במפעלות מאיר אדוני בע"מ? תלוי מאיזו זווית בוחרים להסתכל; זו של המטיילים והמתגוררים בסביבה או זו המתעניינת בתהליכי המאקרו של המסעדנות בארץ.

סזרינה, המסעדה החדשה ששף מאיר אדוני חתום בה על האוכל, נפתחה לפני מספר שבועות בקיסריה. מניין המסעדות הסבירות במרחב הגאוגרפי שבין בנימינה, זיכרון יעקב וקיסריה לא מגיע לכדי אצבעותיה של כף יד אחת. בעצם, חוץ מסזרינה החדשה, קיימות בקליבר הזה אך ורק הלנה בנמל קיסריה ואורטוריו במלון אלמא שבזיכרון יעקב. עבור מאיר אדוני זהו המקום החמישי במספר (אחרי כתית, מזללה, לומינה ובלו סקיי).

סזרינה ממוקמת במועדון הגולף של קיסריה. המרפסת שלה צופה אל המגרשים ואם מגיעים בזמן שבו עוד יש אור בחוץ, אפשר לצפות ממנה במשחקים. קשה לחשוב על לוקיישן צפונבוני ומפונפן מזה למסעדה. התפאורה דווקא לא יוצאת מגדרה בניסיון לשדר יוקרה. ניתן לשייכה לז'אנר ה"סמארט קז'ואל". קצת יותר גבוה מהמזללה; קצת פחות מרפאל או הרברט סמואל.

טוב לדעת (מקודם)

העולם שייך לנשים: הכירו את הנשים שמובילות את שמרת הזורע

לכתבה המלאה
הבשר לא הרטיט. טרטר (צילום: דרור עינב)

קונספט האוכל מנסה להעביר את רוח המזללה: יצירתיות ים תיכונית לייט, עם דגש על נגישות – הן בטעמים והן בתמחור. כמה מנות אף הגיעו צפונה ביבוא ישיר מן המזללה.
זה ניסוי מסקרן שרק הזמן יגיד אם הצליח. המזללה היא מסעדה עכשווית, עם קהל עדכני, לא מבוגר. מעמעמים שם אורות והמוסיקה נותנת בראש. אם קהל היעד הפוטנציאלי של סזרינה יקבל את המוסיקה של המזללה למשל, זה ייגמר בבכי.

הגיע התפריט, שמזכיר לא רק בסגנונו, גם במבנהו, את המזללה. מנות בדגשי ים תיכון, רובן בגודל ביניים כשכמה מהן מעט גדולות יותר, אף אם לא באמת "עיקריות". גם התמחור דומה לזה של המזללה (קצת יותר זול בינתיים, כנראה בשל תקופת ההרצה). תפריט היין קצר, מהודק אבל לא מאד מנומק. יש בו כמה אפשרויות חביבות בתמחור סביר אבל הוא מתקשה להרשים ובוודאי לא מצליח לתת מאץ' אמיתי לאוכל.
הזמנו ברוסקטת חצילים עם סשימי דג (67 שקלים) וטרטר פלשתיני (73 שקלים). מנת הברוסקטה הייתה מצויינת. שלוש ברוסקטות לא גדולות שעליהן חצילים מעושנים בויניגרט עגבניות ובזיליקום חם, נתחי סשימי אינטיאס וקרם שעועית. הדגים היו מצוינים ומערך התוספים, עם סלט שומר, נענע ושקדים בויניגרט הדרים רענן, עשה שמח ים תיכוני, עם מורכבות נעימה בחיך, כזו שמשתלבת להרמוניה.

זו הייתה מנה שהמחישה את הסוד אותו השכיל אדוני להבין בשנים האחרונות: less is more (להבדיל מ-more is less שאפיין אותו שנים) - עשיר בדיוק במידה וטעים מאד.
בטרטר הפלשתיני, מהמנות שנחתו בקיסריה בטיסה ישירה מהמזללה, היו כדורי טרטר משייטל שסודרו במעין קציצות קטנות, לצד טחינה גולמית, קרם חציל שרוף, יוגורט עזים, צנוברים, פלפל חריף, זעתר וכמון. היסוד הפלשתיני הגיע מהטחינה וקרם החצילים וגם מן הזעתר ואולי הכמון.

בשר הטרטר לא הרטיט, המנה בוצעה סביר אבל בעיני הבריקה פחות. גם במנת הברוסקטה מהפסקה הקודמת היו טעמים חזקים אבל גם מערך איזונים נכון שייצר הרמוניה מופזת. כאן סחב התיבול לכיוון חד גוני מעט ולפיכך מוגבל. בטובים במטבחים הפלשתיניים בישראל אפשר למצוא מניפת טעמים נכונה יותר וחד ממדית פחות.

אדוני בזרינה. השכיל להבין שפחות זה יותר (צילום: דן פרץ, יח"צ)

הלאה: פיש אנד צ'יפס בר ים (75 שקלים) וצלי אונטריב בבצלים ושום (91 שקלים). כמו בסט המנות הקודם, גם כאן התפצלו האיכויות. מנה אחת הצטיינה והשנייה הייתה סבירה בלבד. המצוינות הייתה דווקא בחלק הפושטי הלכאורה של ההזמנה- פיש אנד צ'יפס.

נתחי בר הים הנדיבים במינוניהם נעטפו בבלילת בירה, טוגנו בדייקנות רבה, היו פריכים מבחוץ ולא שמנוניים. עסיס הדגים נשמר. התפוצ'יפס המעושן סבל מעודפי שומניות אמנם אבל הדגים היו טעימים להפליא ורוטב רמולד הצלפים עשה להם טוב.

האונטריב הייתה מנת קדירה חורפית קלאסית, על פולנטה כבדה, עתירת פרמזן, עם פטריות משני סוגים, צלי כרוב מעושן ורוטב סמיך במיוחד. מנה צפון אירופאית-צפון איטלקית קלאסית מהסוג הזה, שאין בה מן היצירתיות, צריכה להיות מושלמת בביצועה. לכך לפחות מצפים מאדוני. הצלי לא היה מושלם. הבשר, בדיוק כמו במנת הטרטר, היה בסדר ותו לא. חסרה בו עוד מידת ריכוך. הרוטב היה "בסדר" אבל לא חד, מדויק ומצוין.

קינוח קמפרי סמי פרדו. איכזב (צילום: דרור עינב)

הקינוח, קמפרי סמי פרדו (45 שקלים), אכזב. בבסיסו היה סמי פרדו אשכולית אדומה וקמפרי בצירוף כדור גלידת יוגורט, פלחי הדרים וסבלה וניל ויוגורט. מעל הכול נחה קציפת ריוויון עם אבקת היביסקוס אדמדמה מעל.

זו כמובן המנה הפחות סטנדרטית בשגרת השוקולד-טירמיסו להמונים אבל היא התקשתה לספק את הסחורה. בקצרה: יותר מידי חמצמץ, שמועצם עם נוכחות המריר שמקורו בקמפרי; פחות מידי מתיקות לאיזון. כותב שורות אלו, פריק כבד של קינוחים לא מתוקים, שיווע למתוק שיאזן. לעומת זאת היו בה שפע התחכמויות שלא לצורך. מנה יומרנית ובעייתית.

אז איך מסכמים? כפי שכבר נאמר בפתיחה, תלוי מאיזו זוית מסתכלים. בהקשרי מפעלות אדוני לא מדובר במהלך נורא משמעותי. עוד מסעדה, שמשעתקת פורמט מצליח. רמת הבסיס כאן טובה כנראה קצת פחות כרגע מזו שבמסעדת האם בתל אביב וגם השירות הוא בינתיים, איך לומר, קצת לוקאלי.

כל זה יכול וצריך להשתנות. כשהמאסטר צריך להתחלק לכל כך הרבה חלקים, גם אם מאחוריו עומד פורמאט של "קבוצה", לא בטוח שזה לא כל כך פשוט. בוודאי לא במציאות ארץ הקודש, עם המחסור הכרוני, הקשה כל כך, בטבחים טובים. בקצרה: זו עוד מסעדה של אדוני, שהולכת על בטוח ולא ממציאה את הגלגל. אין שום דבר מגונה במסחריות כמובן, בפרט אם היא מגובה באיכות, אבל גם אין ממה להתרגש.

מאידך, לגזרת קיסריה-זיכרון יעקב, השחונה כל כך מבחינה קולינרית, כל מקום שמתקיימת בו תרבות מסעדנית וקולינרית, היא תוספת משמעותית. בין סצינת האייטיז של זיכרון יעקב לשיפודיות של פוריידיס אין, כאמור, מקורות רבים מידי לגאווה במרחב. עבור אנשי האזור, כמו גם ואלו המזדמנים אליו, לפיכך, זהו בהחלט חידוש מרענן.

סזרינה, מועדון הגולף, קיסריה. 04-6267000. לא כשר

חשבון

יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully