טוסקנה הפרטית שלי

נכון לרגע כתיבת שורות אלה, שוב נסיעה לחו"ל יורדת מהפרק, אבל כך או כך, כשמדובר בסיורי יין לא צריך להרחיק יותר מידי, על אף שבורדו, שמפיין ועמק הלואר הם עדיין מקומות אטרקטיביים בלשון המעטה. עד שאחסוך את הכסף לטיול "הגדול" שם, אני מסתפקת אחת לכמה זמן בטוסקנה הפרטית שלי. אזור הרי יהודה ועמק האלה הוא אחד מאזורי היין החביבים עליי, וכבר זמן רב שחיכיתי לחוות סיור מקצועי בין היקבים והכרמים, לעבור סדנאות ולחלוק את החוויה עם אנשים נוספים. והכי חשוב, למצוא מישהו שיארגן את האופרציה.

ביום חמישי שעבר יצאנו בשעה מוקדמת לכיוון כרם שורש שבהרי יהודה. הגפנים אמנם עירומות בתקופה זו של השנה, אבל דקל כהן מ"גפן ותאנה" שליווה אותנו במסע, רצה שנראה אותן ככה, כשהן מזינות את עצמן לקראת העונה הבאה. הטמפרטורה עמדה על כ-10 מעלות, השמיים היו סגריריים. תחושת הקור האירופאית והשיטוט בכרמים של אחד היקבים האהובים עליי באזור - יקב צרעה, פתחו את המסע בדרך היין הירושלמית שנמשך יומיים ומילא לנו את המצברים עד שנטוס לאנשהו. דקל מזג לנו "שורש" לבן" על אף שמזג האוויר דרש יין אדום. השילוב בין היין הלבן, לאוויר הקר היווה מכת התעוררות בשעה זו של בוקר.

העילה למסע הייתה יוזמה של מלון "פרימה פארק", שנמצא בכניסה לירושלים, ומתחיל לשווק סופי שבוע קונספטואליים בכל מיני נושאים. אחד מהם הוא סיורי יין מודרכים וסדנת יין מקצועית, שמיועדת גם לחובבנים ומתקיימת במלון (סופ"ש היין הבא שלהם יערך בחודש פברואר הקרוב, זה הזמן לתכנן!). אחד היתרונות של לישון באזור הוא שלא צריך לנהוג אחרי ששותים, כי המלון מארגן הסעה ליקבים ומהם.

התחנה הבאה הייתה בגבעת ישעיהו, מעט דרומית מבית שמש. סימה ודורון רב-הון, הבעלים של יקב ספרה קיבלו אותנו בחיוך. אגב, הם מקבלים בחיוך כל אורח, וזה מדהים בכל פעם מחדש, הסבלנות, האהבה, והעשייה הזו מכל הלב. יקב ספרה, מייצר את היינות הלבנים, בעיני לפחות, בין הטובים בארץ. הם מתמחים רק ביין לבן, והצליחו לשנות לי כמה אמונות קדומות שהיו לי לגבי טעמים. השרדונה, והסמיון-רוסאן- שנין בלאן שלהם, מסדרת white concepts גרמו לי להתאהב מחדש ביין לבן, גם בשיא הקור.

את מכסת היינות האדומים השלמנו ביקב עגור, זו חוויה בפני עצמה לפגוש את שוקי ישוב (נציג העולם הישן) ואת אייל דרורי, שותפו שהוא גם היינן החדש של היקב, שלגמרי מייצב את עולם היין החדש והמסעיר. בעגור מצאתי שני יינות שאהבתי מאד ואף התווכחנו מה טעים יותר "לים" או "שמירה מיוחדת". הגענו למסקנה שמדובר בשני יינות משובחים שיושבים על סקאלת שני מצבי רוח אחרים לגמרי, ושכדאי לרכוש את שניהם.

יקבים מומלצים נוספים בדרך היין המקסימה הזו הם: פלם, וסוסון ים, ואני ממליצה לקחת לפחות יומיים ולחלק את המסע ולא להעמיס יותר משני יקבים גג שלושה ביום כדי לא לעייף את החיך.

אחרי שינה של 4 שעות ובדיקה של שני מעורבים ירושלמים, לטעמי רק בשביל המנה המדהימה הזו שווה לעלות לעיר הקודש, ישבנו לסדנת סירה של נערכה בבר היין המחודש של המלון. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הבנתי מה ההבדל בין סירה לשיראז (בעקרון אין הבדל). טעמנו את 'צרעה שורש אדום 2020', שאת החלקה בה הוא גדל ראינו בבוקר. ואת נחל יתיר 2018, אחד היינות המקסימים שיצאו תחת ידיו של היינן ערן גולדווסר, שעם מה שנשאר ממנו עלינו לחדר. אל תגלו למארגנים.

ואם כבר בירושלים עסקינן, אני רוצה לפרגן ליוזמה מקסימה של עיריית ירושלים בשיתוף אתר הנשים onlife שהקימו אתר ייעודי מיוחד וראשון בו אפשר ללמוד, שלב אחרי שלב, להכין את המנות הטובות של ירושלים, הסודות הקטנים והגדולים, הטיפים החשובים והסיפור שמאחורי כל מנה. אני ממליצה, אחרי ביקור במסעדה מסוימת, לרכוש את הסדנאות דרך האתר בעלות סמלית של 10 ₪!! (קיגל הנה אני באה! וגם ממולאים של אזורה!), כשהתשלום מועבר ישירות למסעדות כחלק מתוכנית עידוד לבעלי העסקים והקולינריה בירושלים.