שימו אוזן: הפודקאסטים שיהפכו אתכם למומחי יין

מישהי שאלה לפני כמה ימים בטוויטר: 'איזה קורס מותרות הייתם לוקחים אם נניח לא היו לכם מגבלות של זמן או של כסף?' והפתעתי את עצמי כשעניתי מבלי לחשוב אפילו שהייתי הולכת לקורסים של יין. לא כי אני חושבת שלטעום מתוך ידע, להבדיל מלטעום אינטואיטיבית כמו שאני עושה היום, ישנה הרבה אבל עדיין יכול להיות נחמד להגיע למצב שבו את מצליחה לזהות את הזנים בפה בלי להסתכל על התווית. אף פעם לא הבנתי באמת מה זה משנה אם יש בתבשיל מסוים כוסברה, כמון ופלפל אנגלי, אבל תמיד הבטתי בהערצה באלה שאחרי ביס אחד נגלה להם הידע הסודי שמאחורי התבשיל. כל אחת והשריטה שלה.

אז עד שאמצא את הזמן והממון להירשם לקורס כזה, התמכרתי לפודקאסטים. אחד מהם הוא מוצר צריכה בסיסי, פודקאסט היין של גיא הרן ורוני ססלוב שכבר הזכרתי פעם במדור. אם אתם עושים הליכות בוקר עם הכלב או ריצות ומחפשים ללמוד משהו על הענף, אני לחלוטין ממליצה.

פודקאסט נוסף שמגיע דווקא מחו"ל בשם Wine for Normal People שייך לסומלייה אליזבת' שניידר, ומלבד העובדה שהיא אישה חריפה ומדליקה מאד, היא מעבירה שלושת רבעי שעה קסומים על יין, על זנים, טעמים, והרבה למידה רק בלי כל הסנוביות שמלווה לזה. התחלתי להאזין לו בימי שישי בבוקר שמשום מה הפכו לימי היין האולטימטיביים שלי. ועוד המלצה על הדרך: Wine Blast סוזי ופיטר, זוג סומליירים נשוי שמדברים על תרבות יין, שתייה, על זנים, טעמים וטרנדים ומה קורה בעולם. מתאים לכל מי פודי שבא לו.ה להעביר חצי שעה כיפית בזמן בישול.

תכלס, אני לא בטוחה שזה באמת משנה אם אני מזהה את אחוזי המרלו או הקריניאן או לא. יין בדיוק כמו אוכל על טעמיו וריחו הם משהו שמחובר לנו לבלוטות הרגש בין אם זה קשור למשהו נוסטלגי מהעבר ובין אם זה סתם מרפה את השרירים לרגע ומכניס לנו אוויר ללב. כך שאני מניחה שגם אם יהיה לי את הידע, זה יהיה בעיקר כדי להשוויץ בפני החצי הגברי בבית, שלא מבין דבר וחצי דבר בענבים, מבחינתו כך גיליתי למרבה האימה, קונדיטון זה משהו שאפשרי לחלוטין להעביר איתו ערב.

אפרופו קונדיטון, שהוא יין קידוש, שהיו מוסיפים לו מיני תבלינים, קבלתי לפני 15 שנה כמעט בקבוק מאד יפה בגרסה מחודשת של היין. כשהייתי בתולת יין, והבטתי בעיקר על האריזה ולא על התוכן, הייתי בטוחה שמדובר בבקבוק שווה מאד ויקר, (אל תסכלו בקנקן כן?), עד שהחלטתי לתת אותו במתנה למובילים שעזרו לי לפנות את דירתי המיתולוגית בדיזנגוף. עד עצם היום הזה אני בטוחה שיש מישהו בשם אלכס שמקלל אותי על הנגאובר ופטישים בראש. סליחה אלכס.

היין שאני רוצה להמליץ עליו השבוע הוא יין מפתיע. בזמן האחרון אני אוהבת לחפש יינות גראז' של אנשים שעושים יין במרתף או בבית בכמויות קטנות. לפעמים זה מצליח יותר לפעמים פחות, אבל עד שלא מנסים לא יודעים. אפרופו ההסתכלות בקנקן, כשחבר המליץ לי לטעום את הרוזה של יקב ווינר ששייך לדוקטור בשם שמעון ויינר, הוא אמר לי דבר אחד: אני אמליץ לך על הרוזה אבל אני לא רוצה שתתייחסי אליו כמו אל רוזה כי הוא כל כך לא.

ואכן, לרוזה יש תדמית עדינה ונשית אבל לא לרוזה של וויינר 2020 שאני אפילו לא יודעת מה זני הענבים כי היתה על הבקבוק רק תווית קדמית שלא אומרת דבר. הרוזה הזה לא נשי בעליל, הוא קשוח, בועט מאד חומצתי, מאתגר את החיך ופשוט אי אפשר להפסיק לשתות אותו. מכיוון שכל כך נהניתי מהבקבוק שאני מניחה שלא יוצרו ממנו הרבה, אני ממש מפצירה בכם לנסות אותו. ובכלל להפסיק להסתכל בקנקן, מניחה שזה נכון לכל דבר בחיים, זו הדרך להיות מופתעים כל הזמן, בעיקר לטובה.