EAT ליסט: 10 המסעדות הכי שוות של ספטמבר 2025, כולל מקום ראשון קדוש

זוכרים את הביקורת ההיא שעשתה לכם חשק לבקר שוב במוסד הוותיק שגם אתם זוכרים לו חסד נעורים? ומה עם ההמלצה המסקרנת ההיא, זאת שסימנתם ושמרתם איפשהו, שהתאימה בול לנסיעה צפונה, דרומה, ולכל רוחות השמיים בעצם?

המסעדות הכי שוות של יולי 2025, כולל מקום ראשון מובהק
המסעדות הכי שוות של אוגוסט 2025, כולל מקום ראשון משום מקום

והתור התל-אביבי הלוהט החדש, זה שעוד לא הספקתם לדגום? הדוכן שבדיוק נפתח על הרחוב שלכם, לא רחוק מהעבודה, ועוד חודש כבר לא יהיה כאן כי הכול הפך להיות פופ-אפ (ובעיקר החיים שלנו, מסתבר)? ומה עם המסעדה שלא עושה רעש, אבל עובדת מצוין יותר משנתיים, ולא צריכה טובות, אבל אולי צריכה שתפרגנו לה פה ושם?

אינספור הכותרות של חדשות האוכל מבלבלות גם אותנו, מודים. מקומות שבכל תחום אחר היו זוכים לתשומת לב ראויה מוחלפים מדי יום בדברים חדשים יותר, אך לא בהכרח משופרים. זה הגיוני וטבעי, אבל גם קצת עקום, ובדיוק בגלל זה החלטנו לעשות קצת סדר לפני שאנחנו פותחים יחד שולחן, ולתת בסוף כל חודש רשימת המלצות אמת, EAT ליסט שווה וטעימה שעונה על שאלת השאלות הקבועה של כולנו - איפה *באמת* כדאי לאכול עכשיו?

מסתבר שאין רשימה בלי חריגות וכוכביות, ומהי מטרלו אם לא כוכבית בוהקת - בפני עצמה, כמובן, אבל גם כתזכורת לכולנו שהיא כבר לא פה.

הבייקרי של עדי פרץ התמקמה לפני חודשים ספורים בבודפשט, והבהירה מיד שהיא הרבה יותר מבייקרי. בית קפה ומסעדה, עם תכניות רחבות ומצוינות לעתיד הקרוב, שהוא גם הקונדיטוריה הטובה ביותר שאפשר לדמיין, כצפוי. בטיול שלכם, לנסיעה מיוחדת, אם אתם בסביבה וגם אם לא.

הגירסה החדשה של עוגן הצפון הישן בתל אביב מציגה את אותו אבי ביטון בדיוק. ומה צריך יותר מזה כאן, תזכירו לי?

הלאונג' של קפה פופולר הביט בחפירות הבלתי נגמרות שסביבו וסירב לשקוע באבק. האש במטבח של נעם שלום בוערת חזק, הראש ממציא והידיים מיישמות, ובסופו של דבר - איך שלא תשחקו עם זה - עדיין מוגש כאן אוכל מהטובים שיש לנו לאכול.

הביסטרו החדש יחסית של רמת אביב לא מתיימר ללהט טרנדי ויותר מכוון ליומיום שכונתי, אבל עדיין מספק הפתעות מטבחיות גם במרכז מסחרי מנומנם כצפוי.

אופנהיימר עושה בסיסי וקלאסי ומדבר שוטף עם הקהל שלו, ובקצה הבייסיק התפריטי של יוגב גורסוי מחכות בסבלנות הבלחות מתוחכמות יותר - סשימי טונה עטוף מלון, למשל, או "שניצלשון" כשנחה הרוח ויצר ההרפקתנות ההדדי. אחרי הכול, גם שגרה דורשת שבירת שגרה.

26 שנות מצוינות, בלי שום כוונה להפסיק, הפכו את לחם יין למסעדה שהיא הרבה יותר ממסעדה, ולמקום שמכוניות (ורגליים) נעות אליו מבוקר ועד ערב כמעט על אוטומט. לא חדש, באופן ברור, אבל הרשימה הזאת תפספס את כל הפואנטה אם כל מה שיהיה לה להציע זה חדש. לפעמים, כמעט תמיד, עדיף הניסיון.

וכך, מבראנץ' ועד צהרי שבת, ממאפים ועד שניצל, הצלחות ענקיות והרמה נשמרת באופן עקבי, השירות מופלא והברד פודינג ממתין בשקט עד שתסיימו כדי להוכיח שוב שהוא הטוב בארץ. ככה עושים את זה נכון.

לאט-לאט - לא כזה לאט, בינינו - וצעד אחר צעד - אבל צעדים גדולים, כן? - הצליח יהונתן שרביט לבסס את מעמדו כשליט סביון. נכון, יש כאן שכונה עם מנהיגים מקומיים ויש רשות עם דמויות רשמיות בתפקיד, אבל לאף אחד מהם, ולאף אחת מהן, אין אוכל כזה.

טאורוס היא השלישית שלו ברדיוס של כלום מטרים ובתוך המרכז המסחרי ביישוב. הסיפור כאן הוא בשר, עם נתחים גדולים ומעשנה אקטיבית, אבל כהרגלו, הסיפור הזה נכתב הרבה קודם עם ראשונות צבעוניות וטעימות שישמחו גם קרניבורים מתונים.

חודשים ארוכים מאז שנפתח, ובר האוכל של פולי אורבן הוא עדיין קצת בגדר סוד כמוס ליודעי דבר בלבד. וסודות כאלה, סליחה מראש, חייבים להיחשף.

דה פקטו לוקח אותך עד לקומה 1- של המלון התל-אביבי, ומנתק אותך עם כל צעד שאתה עושה למטה, ופנימה. החלל יפהפה, הקוקטיילים מושקעים (כן, שיפקה קולינס, למה לא?) והאוכל שיוצא מהמטבח של חי צארום תופס אותך לא מוכן, ואז מוכן מאוד. ביחד, נוצרת חבילת גלישה לחו"ל בלי לצאת מהחפירות של הירקון.

שנה מאז שנפתחה, הולכת ומתעצבת גייג'ין למה שחלמו אנשיה - מקום שהולך עמוק פנימה, ומנער בדרך לשם את כל מה שנתפס ככותרות השקה מזויפות.

כך, נוצרת לא רק איזאקיה תל-אביבית אמיתית, כפי שהיטיבו להגדיר אותה כבר בימים הראשונים, אלא גם יעד אוכל שמוטב לחזור אליו, ומוטב לבקר בו שוב, במקום הרבה חדשים שמנסים להגיע לאותה נקודה בדיוק.

אפשר להגיד הרבה דברים על האסייתית החדשה של קריית חיים. רובם נעים על הסקאלה שבין טובים למצוינים, כך שרק חיובי יהיה כאן במילא.

אפשר, אבל אין צורך. מתן בל עושה אוכל זה בערך כל מה שצריך לדעת על דומו. משם, זה רק אתם וכמה מהר אתם יודעים לנסוע.

שוב, לא חדשה ולא טרייה, לא הפציעה ולא הגיחה. למעשה, נדמה שהיא תמיד הייתה פה - ורבע מאה בירושלים זה בערך תמיד בשנות מסעדנות ישראלית.

צ'אקרה היא כל מה שערן פרץ רצה שהיא תהיה, וכל מה שהיא עוד יכולה להיות. הוא קם בבוקר ומודה על החלק הראשון, ואז מבלה את שארית היום במאמצים על החלק השני. בין אלה לאלה, פועמת אחת המסעדות הטובות בארץ, ובוודאי אחד המקומות שהכי כיף לחזור אליהם.

אין כמעט רשימה חודשית בלי איזושהי הופעת צמרת של קבוצת הרים, ולכן אין טעם לסיים כזאת עכשיו. המגדל, על חומות העיר העתיקה בירושלים, בוודאי לא יספק סיבה טובה להתעלמות.

זה בית קפה מצוין של בוקר, שהופך לעת ערב ולעת שקיעה לבר יין מצוין לכשעצמו. מתחילים בשרשרת מאפים מלוחים-מתוקים כמעט פלילית בהגזמותיה, מטיילים קצת, ואז חוזרים לאחד הנופים היפים בעולם (כן, בעולם), ולכל הדברים הטעימים שאפשר לאכול ולשתות איתו. יום שלם בבירה, בדיוק ככה.