EAT ליסט: 10 המסעדות הכי שוות של נובמבר 2025, כולל מקום ראשון אדיר

זוכרים את הביקורת ההיא שעשתה לכם חשק לבקר שוב במוסד הוותיק שגם אתם זוכרים לו חסד נעורים? ומה עם ההמלצה המסקרנת ההיא, זאת שסימנתם ושמרתם איפשהו, שהתאימה בול לנסיעה צפונה, דרומה, ולכל רוחות השמיים בעצם?

המסעדות הכי שוות של אוגוסט 2025, כולל מקום ראשון משום מקום
המסעדות הכי שוות של ספטמבר 2025, כולל מקום ראשון קדוש
המסעדות הכי שוות של אוקטובר 2025, כולל מקום ראשון רותח

והתור התל-אביבי הלוהט החדש, זה שעוד לא הספקתם לדגום? הדוכן שבדיוק נפתח על הרחוב שלכם, לא רחוק מהעבודה, ועוד חודש כבר לא יהיה כאן כי הכול הפך להיות פופ-אפ (ובעיקר החיים שלנו, מסתבר)? ומה עם המסעדה שלא עושה רעש, אבל עובדת מצוין יותר משנתיים, ולא צריכה טובות, אבל אולי צריכה שתפרגנו לה פה ושם?

אינספור הכותרות של חדשות האוכל מבלבלות גם אותנו, מודים. מקומות שבכל תחום אחר היו זוכים לתשומת לב ראויה מוחלפים מדי יום בדברים חדשים יותר, אך לא בהכרח משופרים. זה הגיוני וטבעי, אבל גם קצת עקום, ובדיוק בגלל זה החלטנו לעשות קצת סדר לפני שאנחנו פותחים יחד שולחן, ולתת בסוף כל חודש רשימת המלצות אמת, EAT ליסט שווה וטעימה שעונה על שאלת השאלות הקבועה של כולנו - איפה *באמת* כדאי לאכול עכשיו?

קשה מאוד להתייחס למה השולך פה במונחי מסעדנות רגילים, וקשה מאוד להגדיר את פיטמאסטר כמסעדה רגילה. אם תשאלו אותה, היא בכלל לא שם ממילא.

במקום זה, נוצר פה שואו בשר עם קהל אדוק, קבוע, חוזר ומעריץ, מכונה מתוקתקת של שירות וחוויה, ושאיפות לפרוץ את התקרה הישראלית. למה לא, בעצם?

המסעדה הנהדרת בדבוריה לוקחת את כל האנרגיה הזוגית של חמודי ואימאן אברהים, ומתעלת אותה לכדי מקום שכיף להיכנס אליו בבוקר, כיף להגיע אליו בצהריים וכיף לחגוג איתו בערב. כיף, איזה כיף שיש כזה.

תותי בדבוריה מציעה תפריט ענקי שמוציא מהמטבח אוכל איטלקי וערבי, לפעמים באותה צלחת (ענקית) ממש. הבצק נאפולי, מה שעליו נושק ליישובי הצפון, והכול ביחד חגיגה טעימה.

שום דבר להתרגש ממנו, וכלום לסעור ממנו, אבל בכל זאת רגשות, וקצת סערה, כי פאלט היא מקום נורמלי שיש בכל עיר - כמעט בכל רחוב, למעשה - במערב אירופה, וכאן היו כל כך חסרים. עד עכשיו.

הביסטרו הנורמטיבי הזה התמקמם בפינה יפה של שדרות ירושלים, מרחק ארבעה צעדים וחצי מתחנת הרכבת הקלה, ועם מספיק פיתויי תפריט (לא, לא רק הצ'יפס, אם כי אפשר ורצוי להגיע רק בשבילו) בשביל שתצאו ממנו ותחליטו לנסות ללכת חזרה. כמו באירופה.

האחות הקטנה והבשרנית של מסעדת צפרירים 1 קפצה ראש לסצינת הברביקיו החיפאית עוד בימי הקורונה, אספה את עצמה לחשיבה מחודשת וחזרה חזקה יותר, עם הצהרה שמתגלגלת ממרומי הכרמל לעבר חיפה כולה.

זאת עיר שווארמה בלתי אפשרית להכלה, אבל מנגל בכל זאת מצליחה לבהיא את עצמה, ואותנו, לסיבוב. האווירה נינוחה, השירות נהדר והתוצאה היא שיפודיה שהיא קצת מסעדה, ומזללה שהיא תחנת חובה.

13 שנות מצוינות אולי לא מכניסות אותך לרשימות חדשות וטרנדיות, אבל בהחלט עוזרות לך להיכנס לרשימות שוות ונכונות יותר. מלגו ומלבר, בבירור, שווה ונכונה כל הזמן.

הפינה של מוטי טיטמן ובן רינג כבר מזמן אינה מקוללת. במקום הבלים כאלה, היא מתמקדת בעבודה יומיומית ובחוויה עירונית של ממש. זה בא לידי ביטוי בפינה הרחוקה של הבר ובקצה המרפסת המשקיפה לשדרות רוטשילד, בקוקטיילים ובאוכל עצמו. טרנד חפשו במקום אחר, כאן עושים הצטיינות יומיומית.

מזללת השיפודים ברביעיית פלורנטין אולי מוגדרת כפופ-אפ, אבל נדמה שהפעם ההגדרות האלה פחות תקפות, ומה שכן תקף הוא התפרצות היצירה והטעמים, שלא תעז לשים על עצמה דד-ליין. עדיף.

סיח יצאה לדרכה עם הצהרות מורכבות וחזקות על גריל ישראלי מודרני, שעושה קלאסיקה בדרך לליקוט, או מלקט בעודו שומר על הקלאסי. כך או כך, הדיבורים האלה מוגשמים היטב, מפתיחת השולחן ועד הקוקטיילים המצוינים, עם כל החומוס-צ'יפס-סלט שבאמצע. זה לא ייגמר כאן, אין סיכוי.

עשור וחצי לאחר שהלכה להפריח את שממת האוכל של אזור השרון כולו, מצחיק לדבר על גוז' ודניאל כעל מקום לוהט ועכשווי. מצחיק, אבל עדיין נכון. עד כדי כך היא שומרת על עצמה, ועלינו.

המטבח של שניר אנג סלע ורסטילי, מאתגר - את עצמו ואת אורחיו כאחד - ואון-פוינט בכל מה שקורה מסביב, ואיתו מוגשת בבני ציון חווית ישיבה יוצאת דופן במקומותינו, עם נוף מקסים ובלתי מהונדס, עם קירות נעימים וירוק, מהסוג שגורם לך להשיל נעליים, להשיל שטויות, ולחייך.

עוד מעט שנתיים, כך שהמיקום "החדש" כבר לא כזה חדש, אבל אם אתם מחפשים שאננות ופיהוק, מוטב שתעשו את זה במקום אחר. שום דבר במרלוזה לא קופא על השמרים, והישענות לאחור אפשר לאתר רק מסביב לבר, ומסביב לשולחנות. במטבח של דור אבן לא נשענים. במטבח הזה עובדים, עובדים קשה.

המסעדה התל-אביבית הידקה תפריט, אבל משתעשעת בשגרה עם דף ספיישלים יומי שהוא לבדו חגיגה שלמה. הירקות כאן טעימים בקטע לא ירקני בעליל (שלום לך, קרפצ'יו עגבניות עם עלי קארי מטוגנים), הדגים משגעים (נאים, צלויים, מטוגנים, הכול קופץ כאן), הרטבים (קרמל יוזו ופיש סוס, איולי שום ירוק, וזאת רק ההתחלה) מחזקים והידיים יצירתיות, השירות מצוין והאווירה כולה תופסת אותך קצת לא מוכן, ואז מוכן ומזומן. לבוא שוב.

החברה החדשה במשפחה ההולכת ומתרחבת של גיא גמזו, מוש בודניק ואיציק חנגל היא איאזקיה רק במסמכים הרשמיים שלה, והרבה דברים אחרים מעבר להם.

אסא עושה סיטי, כל סיטי ראויה, מתוך המובלעת השקטה של שדרות רוטשילד. יש לה את הידיים הנכונות לעשות אוכל נכון (ושתייה נכונה), ואת האנשים הכי נכונים לעטוף את הכול בחוויה הנכונה. משם, הדרך קצרה לניצחון.

האחות הקטנה של הוורמוטריה הלכה פשוט כמו שלא עושים כאן יותר, ושמה את כל האנרגיה שלה על הדברים החשובים באמת - איך אתה מרגיש, כמה הכוס שלך מלאה, ומה בא לך לאכול. מוזר שמישהו צריך להזכיר לנו את סדר העדיפויות הזה, לא?

בר ורמיני עושה ספרד מישראל, ומכניס קצת פרופורציה לטירוף הזה שנקרא נחלת בנימין. זה אומר עירבובי-בר שיודעים מה הטמפרטורה בחוץ (כן, גם בחורף) וצלחות שלא צריכות כלום חוץ מאת הדבר עצמו. התוצאה, כפי שמלמד המיקום בדירוג הזה, אדירה.