עגבניות עם מוצרלה. משהו בשילוב הכל כך בסיסי ופשוט הזה תמיד מצליח וכמעט לא משנה באיזו צורה - על פיצה חמה, בכריך או מאפה, עם פסטה או כמובן בשילוב הקלאסי של סלט הקפרזה עם עלי בזיליקום, מה שמכונה באיטלקית "טריקולורה", שהם שלושת צבעי הדגל - אדום של עגבניה, ירוק של בזיליקום ולבן של מוצרלה.

אני מכין סלטי קפרזה כבר מעל שני עשורים ויכול להעיד שהשילובים תמיד מעולים, מהגרסה הבסיסית והמינימליסטית ועד המתוחכמת ביותר, עם שמן בזיליקום וחומץ מיושן. הבסיס הקולינרי רחב מספיק על מנת לקלוע לכל מטרה ומעמד, מבית קפה שכונתי ועד מסעדת מישלן.

הגרסה הזו לא מתחכמת מדי, אבל מוסיפה קצת רבדים בצורת עגבניות בצבעים ומרקמים שונים, בזכות שילוב של עגבניות צלויות לצד טריות ולחם שום שתמיד משתלב מעולה עם עגבניות ומוצרלה. כל שחסר הוא שמן זית ובלסמי איכותי ויש לכם סלט מושלם לאירוח.

רוב החומצים שמוכרים לנו כחומץ בלסמי כלל אינם כאלה, אלא פשוט חומץ בן יין כהה. תורת החומץ הבלסמי ארוכה ומורכבת ולא אלאה אתכם בכל פרטי הזיהוי, ולמען האמת ממש לא חייבים את החומץ היקר ביותר או אפילו חומץ בלסמי מסורתי. אז על מה כן להקפיד?

*חשוב לוודא שהוא מיוצר באיטליה, בעדיפות איזור מודנה.

* מומלץ לבדוק ברכיבים מאחורה שהוא מיוצר מתירוש (Grape Must) ואינו מכיל חומץ, אלא תירוש ענבים בלבד, זוהי התכונה הבסיסית שמבדילה ייצור חומץ בלסמי מחומץ בן יין.

*שימו לב לתקופת היישון, שמצוינת בקדמת הבקבוק. המינימום הוא שלוש שנים, וגם במקרה הזה מדובר בחומץ איכותי, אך לא המסורתי שמחייב יישון של לפחות 12 שנים.

תתפלאו לגלות, אבל בחירת חומץ בלסמי איכותי יכולה לעשות את כל ההבדל מסלט טוב לסלט מעולה.