נשים ברמה: קהילת 'השזרה' מבקרת ביקב רמת הגולן

בכניסה ליקב רמת הגולן ניצב שער ברזל מסיבי עליו מוטבע סמל היקב ומאחוריו כרם, ממש כמו בבורגון. הפרט הקטן הזה מעביר מסר חד וברור: ברוכות וברוכים הבאים למוסד יין מכובד והיסטורי. יקב רמת הגולן הוא אבן דרך משמעותית בתעשיית היין המודרנית בארץ ומאז הקמתו, אי שם בתחילת שנות ה-80 ועד היום, מקפיד להוביל באיכות, חדשנות, חקירה ולמידה מתמדת. בנוסף לאלה, כמו כל מוסד יין ותיק, היקב פיתח סגנון ושפה ייחודית השמורה רק לו, לא עניין של מה בכך במדינה בה כולם רודפים אחרי הטרנד הבא.

אם שמים לב למבנה האנושי של היקב אפשר להבחין שכ- 50% מכלל העובדים הן נשים שלאורך השנים מילאו שלל תפקידים, מהזוטרים ועד הגבוהים ביותר, כולל מנכ"לית היקב ענת לוי (2008-2017), היינניות הבכירות טלי סנדובסקי ודורית שגב ויעל גיא מנהלת היצוא של היקב. אם בוחנים עוד יותר לעומק ניתן אף לראות שהיקב מקפיד להשקיע ולטפח צוות מקצועי, שאנשיו נשארים בארגון שנים ארוכות. כאשר יקב משקיע בהון אנושי ומוביל שוויון מגדרי הלכה למעשה, טבעי שקבוצת נשות היין השזרה תגיע לביקור.

טל טאובר גוטסדינר, מייסדת ומנהלת קהילת נשות היין "השזרה" החלה במגעים עם המפיקה הצפונית חגית לרר ונשות יקב רמת הגולן כבר לפני כשנה ויחד תכננו את הביקור. ואכן, כל פרט ופרט היה תפור למידותיה של הקבוצה. בשעת בוקר מאוחרת הגיעו נשות השזרה לרמת הגולן שם קיבלו את פניהן נשות היקב עם כוסות יין "גמלא ברוט NV" מבעבע צונן וטעים בליווי גבינות תוצרת הגולן.

לאחר סבב הכרויות קצר, היה מרגש לראות שהקבוצה מורכבת מנשים ש"פשוט אוהבות לשתות יין" ומכאלו שעוסקות בשלל מקצועות יין, צעירות בשנות ה-20 המוקדמות לחייהן וכאלה שנראות ומרגישות בנות 20, ולכולן מכנה משותף אחד - כולן אוהבות יין.

לאחר קבלת הפנים עברנו לחדר הטעימות שבו הובילה טלי סנדובסקי, הייננית הראשונה והוותיקה בארץ, טעימת חביות של יינות זניים, כולם סיימו תסיסה מלולקטית ונמצאים בתהליך התיישנות בחביות. מקור הענבים בכרם אלוני הבשן, כרם שניטע בשנת 1982 סמוך למושב אלוני הבשן שגם ניהל את הכרם.

בתחילת שנות ה-2000 הכרם היה נגוע כולו בווירוס ליפרול 3 והוחלט לעקור את הגפנים. ב 2008 החל היקב לנהל את הכרם בעצמו ומאז ועד היום מתקיימות בו נטיעות של גפנים נקיות מווירוס והתוצאה לא איחרה לבוא - פרי איכותי המיועד לסדרות הגבוהות של היקב. גודלו של הכרם כ- 565 דונם ונטועים בו חמישה זנים: קברנה פרנק, מרלו, סירה, קברנה סוביניון ופטי ורדו. טעמנו את חמשת הזנים מהבציר האחרון (2021), כל אחד בנפרד ולמרות ניחוחות וטעמי עץ ניכרים היה מרתק לטעום ולאמוד את המאפיינים הייחודיים לכל זן ולהבחין במשותף לכולם.

הקברנה פרנק היה ירוק ופירותי, המרלו מלא ליקריץ ופרי אדום בשל, הסירה הפגין טעמי דובדבן, לבנדר, רוזמרין ופלפל שחור, הקברנה סוביניון קלאסי עם מנטה, אקליפטוס ושזיף והפטי ורדו מרוכז ויוסיף ניחוחות פרחים ומינרליות לכל בלנד. אחרון טעמנו "ירדן 2018" מכרם אלוני הבשן ובו מרלו, קברנה סוביניון וסירה ביחס שווה. היה מעניין לטעום את היין השלם ולהבין אילו איכויות וטעמים הוסיף לו כל אחד מהזנים. היין אמנם צעיר אך כבר היום מהנה ובזכות עושר ומורכבות טעמים, חומצה טובה, מבנה טאני גבוה ואלכוהול אינטגרלי היין עוד יתפתח, יתעגל וישתבח בבקבוק.

חלקה השני של הטעימה הוקדש ליינות שנעשו מענבי כרם אל רום שנחשב ל"גראן קרו" של רמת הגולן. דורית שגב, ייננית שעובדת כבר 18 שנה ביקב ואחראית על ייצור היינות המבעבעים הדריכה את הטעימה. כמו טלי, גם היא נשלחה ללימודי ייננות מטעם היקב באדלייד שבאוסטרליה ומספרת על שנת לימודים אינטנסיבית ומאתגרת במהלכה למדה לא רק על עשיית יין אלא גם על תרבות יין וסגנונותיו השונים.

ייצור יין מבעבע בשיטה המסורתית מצריך עבודה טכנית מדויקת ביקב וניתן להגיע לתוצאה איכותית בזכות אשכולות ענבים שלמים, בריאים , בעלי חומצה גבוהה וריכוז טעמים וזאת בדיוק התוצאה שמתקבלת מענבי שרדונה ופינו נואר שמקורם בצפון הרמה ובכרם אל רום. בגובה 1,000 מטר מעל פני הים הטמפרטורות נוחות ומאפשרות תהליך הבשלה ארוך ואיטי, רוחות מנשבות מונעות ריקבונות ובחלקת "הלוע" במורדות הר אביטל, על אדמת בזלת, זוכים ענבי פינו נואר לתנאי גידול אידיאלים.

ירדן, ברוט רוזה 2014: 63% שרדונה, 37% פינו נואר. צבע קש בהיר עם ניחוחות תפוח בשל, קלמנטינה, פרחים, חמאה ובריוש (כתוצאה מזמן התיישנות ארוך על שמריו). חומצה גבוהה מאזנת מעט סוכר שיורי ולכן היין נטעם כיבש מאוד. ירדן ברוט רוזה הפך לאחת הקלאסיקות של היקב והביקוש אליו ובכלל ליינות מבעבעים איכותיים רק עולה משנה לשנה.

ירדן, פינו גרי 2021: ענבים משתי חלקות שונות באזור עמק הבכא. באף מפגין מורכבות של תפוז ויערת דבש לצד מינרליות ומליחות נעימה. בטעימה מתקבל ריכוז פרי גבוה עם חומצה טובה ורעננות. כיפי ונעים לשתייה ויכול להתפתח עוד בבקבוק.

ירדן, סוביניון בלאן 2021: ענבים מחלקה אחת בכרם אל רום, ארומה מתפרצת של פסיפלורה וגויאבה (ניו זילנד סטייל) פירותי מאוד גם בפה עם חומצה גבוהה, יין טעים וכיפי.

ירדן, גוורצטרמינר 2021: צבע קש בהיר, גוורצטרמינר ארומטי ויבש שלקח אותי הישר לאלזס. ארומות פרחוניות עם ליצ'י ודבש, חומצה מעולה שמחזיקה את עושר הפרי וסיומת ארוכה. איזה כיף לשתות יין כזה מרענן, מורכב וטעים!

ירדן פינו נואר 2019: צבע קלאסי אדום בהיר עם פרי אדום וגוף קל. מעט עץ ברקע מוסיף עוד רובד ליין אך אינו גורע מהפרי הרענן. באופן אישי קשה לי עם פינו נואר ישראלי אך נראה שבכרמים הצפוניים של רמת הגולן אפשר להגיע לפרי איכותי שאינו מאבד מאופיו הזני. אדום קל וקיצי.

בסיום הטעימה יצאנו לכיוון "אל רום גראן קרו" הסמוך לקיבוץ אל רום שבצפון מזרח הרמה. שם, בלוקיישן מושלם בצל עצים וטורבינות המריבה חיכתה לנו ארוחת צהרים קלה, יין צונן ודובדבנים שנקטפו זה עתה. זכינו לקטוף ולטעום אוכמניות היישר מהשיחים של "פירות אלרום" ושמענו מפי יעל גיא, מנהלת היצוא של רמת הגולן על הזדמנויות ואתגרים בשיווק יין ישראלי בעולם.

היה זה ירדן קברנה סוביניון 1984 שזכה במדליית זהב בתחרות היין (I.W.S.C (International Wine & Spirit Competition הלונדונית ופתח את דלתות העולם עבור יינות ישראלים. בתחילת הדרך 80% מכלל הייצור יועדו לייצוא ורק 20% מהיין נמכר בארץ, כאשר מלאכת "חינוך" הצרכן הישראלי ולימוד היין הייתה מוטלת על כתפי היקב. היום המצב שונה ונראה שרמת הגולן הצליחו בזכות התמדה ועבודה קשה להנחיל תרבות יין מקומית כאשר 80% מהיינות המיוצרים נמכרים בארץ ו- 20% הנותרים מיוצאים לכ- 35 מדינות בעולם.

מאז זכייתו של אותו יין אגדי ועד היום הדרך אל מיתוגם וביסוס ייחודם בעולם של יינות ישראל בכלל ורמת הגולן בפרט עוד ארוכה. איכות היין כבר מוכחת לאורך כמעט 30 שנה, סיפור טוב על עבר רחוק יש, אזור גידול יוצא דופן וחקירה בלתי נגמרת של זני ענבים מתאימים מתקיימת ברמה יומיומית אך עולם היין סביבינו משתנה כל רגע והאתגרים עדיין רבים.

נסיעה קצרה לאורך שביל כורכר הובילה אותנו אל ליבו של כרם אל רום. שם, בין חלקת סוביניון בלאן לחלקת גוורצטרמינר שמענו את סיפורה של גלית בות, הכורמת הכי מגניבה בארץ. ג'ינג'ית צרובת שמש עם ברק בעיניים וכובע מצחייה, גלית היא תמצית הישראליות. בתחילת שנות ה-90 עלתה לארץ מברילוצ'ה ארגנטינה ואומצה על ידי קיבוץ אל רום כחיילת בודדה. כבת להורים שחיו ונשמו אוכל ויין ללא גבולות, החיבור לאדמה ולשטח היה עבורה טבעי. עד שנת 2015 עבדה כחקלאית בענפי הקיבוץ עד שהגיעה לפתחה הצעה שלא יכלה לסרב לה - ניהול כרם אל רום. מאז ועד היום גלית אחראית על כ- 800 דונם, בהם נטועים כ 60% ענבים לבנים ו- 40% אדומים (קברנה סוביניון, מרלו ופינו נואר) כולל ניהול וביצוע בציר ידני בכל החלקות.

היא מכירה כל גפן ונוהגת לאמוד את הטמפרטורה בעלווה על ידי מישוש העלים כאילו בודקת את חום גופה של ביתה. היא ממששת, מריחה, דואגת לבריאותה ועוקבת מקרוב אחר כל גפן ואם כל זאת מקפידה לא לפנק יותר מדי, ממש כמו בגידול ילדים, לדבריה "הן צריכות להתאמץ כדי להניב תוצאה טובה". כאמא לשני ילדים שגדלו בכרם גלית מכירה היטב את עבודת האימהות ועבודת הכורמות. עם טונות של כריזמה, הומור ואינטואיציה נשית גלית מעידה שהיא אוהבת את העבודה שלה. ישבתי לצידה כשטעמנו ביקב את יינות כרם אל רום והיא, כמו אמא גאה טעמה את היינות עם דמעות של אושר בעיניים.

המפגש עם נשות יקב רמת הגולן הוכיח שבארגון בו מצוינות ואיכות עומדים מעל הכל אין תקרת זכוכית. הנשים בו לוקחות חלק משמעותי בניהול הכרמים, בעשיית היין, בשיווק, ביחסי הציבור, באירוח ובכל מה שביניהם. אין ספק שיקב רמת הגולן הפך למוסד יין בזכות אותן נשים איכותיות ומחויבות למטרה משותפת - ייצור יין מעולה באזור גידול יוצא דופן.

תודה על חוויה יוצאת דופן לנשות השזרה טל טאובר גוטסדינר ואפי שטרים שיחד עם נשות יקב רמת הגולן: חגית לרר, יעל גיא, סתווית גליקמן, שרית כהן, גלית בות, דורית שגב, טלי סנדובסקי, הדס לנדסמן, נורית ברקוביץ, מור גרין, אופיר כץ ומיה פארן - יצרו את כל הקסם הזה. ותודה לדיויד סילברמן הצלם שגבריותו איתנה ובריאה מספיק כדי ללוות טיול יין נשי כזה.