הרכבת האווירית שהובילה ארצה ישראלים עם פרוץ המלחמה הייתה מאולתרת (תודה לך, מירי רגב) אבל יעילה (לא תודה לך, מירי רגב), מפחידה ועמוסת חששות, אבל גם מלאת תחושת שליחות, רצון לסייע, והבנה שהגיע הזמן להילחם.
על המטוסים אפשר היה למצוא את כל טוב הארץ הזאת, וברגעים מסוימים, במיוחד בשיא הגובה, אפשר היה לחשוב בטעות שאין כאן שום דלק סילוני, אלא רק אנרגיה חיובית אחרת, כזו שלא תישרף לעולם.
"מחבלים ניסו להיכנס לבית שלי, רעדתי כולי": רגעי האימה של אור יוסף | העוגיות של רחל מאופקים הצילו חיים, ושברו את הרשת | "תנו להם בראש": עולם האוכל נכנס מתחת לאלונקה | 2,000 ארוחות שנשלחו מת"א לחיילי צה"ל נזרקו בגלל כשרות | איזה אוכל מנחם את הישראלים עכשיו? הציוץ ששבר את הרשת | אייל שני ביקש לסייע ליולדות בעזה, והטריף את הרשת | הבמבה, הקולה והטירוף של המים: כשפיקוד העורף הלחיץ את ישראל
"הלב של כל אמא": חמ"ל הגלגולים שחילק 10,000 קובה לחיילים | עם הלוחמים, על מדים: גם אסף גרניט גויס למילואים | מה יש בתוך מנת קרב של חיילי צה"ל? | לאט, שקט, שפוי: מקומות שחזרו לעבוד | החלום שלה על טיול אוכל בישראל הוגשם. זה מה שהיא מספרת *עכשיו* | המילואימניקים עזרו לה לנקות. היום היא החזירה להם, בגדול | "בני ז***ת, יש מישהו בבית?": קלארו חוזרת עם דמעות בעיניים | "רצח חפים מפשע, ישראלים או פלסטינים, כואב לי באותה מידה" | מגן דוד גדול, לב ענק: עידן חבסוב לא עוצר בחלות | חרם ערבי על החומוסיה המפורסמת?! הישראלים הגיבו, בגדול
לוחמים עם צווי 8 ולוחמים ללא שום צו, אזרחים שלא נלחמו מעולם - עד עכשיו - וכאלה שלא ידעו לאן להמשיך מנתב"ג, ורק ידעו שכל יעד יהיה בסדר. והיה גם את ברנדון קראסטובסקי.
קראסטובסקי אינו ישראלי. הוא גם לא מחזיק שום קשר עקיף לישראל, לא בקרב משפחתו המורחבת ולא בקרב חבריו. הוא גם לא יהודי, ושורשיו הולכים אחורה מקסימום עד פולין. עד כאן שטחיות של "למה אתה פה, בעצם". ומכאן, חיבור אנושי מדהים, פוקח עיניים, מרחיב לב.
"אתה שומע על זה בחדשות, ומתייחס לזה כמו למלחמה רחוקה", תיאר, "אבל אז הגיעו הפרטים. שמעתי על רצח הילדים ורצח הנשים, וזהו. אני אורז. אז נכון, אין לי רובה, אבל אני יודע לבשל. זה הנשק שלי. אמרתי שאני חייב לבוא, עשיתי סידורים בבית, אשתי יודעת שאני משוגע, התקשרתי למי שאני מכיר מפה, הודעתי למסעדות שלי, ובאתי".
"פשוט לצאת לדרך". אסיף עד אילת
הסידורים שהוא מתאר אינם דבר של מה בכך. הם אף פעם לא כאלה. קראסטובסקי מתחזק בשגרה לא פחות מארבע מסעדות בקליבלנד שבארצות הברית, ומצליח להיות הורה גאה לארבעה ילדים, שהצעיר שבהם נולד ממש לאחרונה.
הוא מתיישב מולי ושולף מיד את הטלפון, מדפדף בתמונות ועוצר ליד כל אחד מהם. בת השש שלו, למשל, מחליקה מעולה על גלגיליות, ועושה דברים "שרק בן 10 יודע לעשות". הבן השני הוא "פאקינג מאנסטר". הוא משתהה, מחפש את המילים והנוסח, אבל מוותר כי בימים האלה המילים קצת מיותרות והנוסח הנכון אינו נדרש.
"אם מישהו יפגע בילדים שלי, אני פאקינג אהרוג אותו", הסביר בתמציתיות, "מה שהם עשו פה... אני רק מקווה שמישהו מישראל יבוא לעזור לי במקרה הפוך".
קראסטובסקי חי את חייו תחת המנטרה של לירות קודם ולכוון אחר כך. "זה אולי לא הזמן הנכון לדבר ככה", הוא מודע, "אבל אני מעדיף הרבה פעמים פשוט לצאת לדרך, ולהבין תוך כדי מה לעשות ואיך לתרום".
הגישה הזאת הובילה אותו, בין היתר, לבשל באוקראינה, ובגבול עתיר הפליטים שלה עם פולין. "אני פולני, אז שם אולי אפשר היה למצוא איזשהו קשר וסיבה. כאן זה פשוט היה מחריד. אני לא מבין כלום ביהדות ולא מכיר שום דבר ישראלי, אבל אני גם לא צריך. אני מבין באוכל".
"לא נפסיק". מנשה באסיף
הוא נחת בנתב"ג בסביבות שמונה בערב, הגיע למלון מעט לאחר מכן, והתייצב במטבח של "אסיף" בתל אביב מוקדם בבוקר שלמחרת. "הראשון להגיע, האחרון לעזוב", תיארו אותו כאן.
מסעדותיו בקליבלנד מתמחות בבישול צרפתי קלאסי ואלגנטי יותר ומספקות ערך מוסף עצום ששם דגש על אחריות חברתית ותרומה קהילתית, עדות לעברו הרחוק של קראסטובסקי שאחד מנתיביו עלול היה להוביל אותו לתקופת מאסר ממושכת, ובמקום זה פתח עבורו את עולם האוכל.
כאן, עם זאת, הכול חוזר לבסיס. "אני מבשל מה שאומרים לי", הסביר, "אתמול עשיתי קציצות ל-700 אנשים. מה שצריך. רוצים שאחתוך ואקלף גזר? אין בעיה. בכל מקרה הכול הוא חלק מתמונה גדולה יותר, שהאוכל במרכזה. הוא מנחם, לוקח אותך למקום אחר, מעודד אותך לחשוב, אפילו באופן רגעי וזמני, על ימים טובים יותר. נכון, זה מעט, אבל גם זה משהו".
בסוף כל יום, הוא נכנס ל-AMPM הקרוב ושוטף את הכול עם שתייה קלה וחטיפים, במהלך שהוא קלאסיקת שפים ואנשי אוכל בסיום הסרוויס. דקות ספורות לאחר מכן, הוא מגיע למלון, בדיוק בזמן כדי להתמודד עם פתיחת יום העסקים בארצות הברית. כלומר, אם האזעקות לא מפריעות לביזנס. "אחת מהן לא שמעתי בכלל, ופתאום היה פיצוץ אדיר ממש מעליי", שיחזר, "התרגלתי לזה קצת באוקראינה, אבל זה היה הכי קרוב שחוויתי אי פעם. בלי כיפת ברזל, לא נראה לי שהייתי מדבר איתך עכשיו".
מסביבו, רוחש אסיף פעילות שלכאורה מנוגדת ליומיום המתורבת שלו, אך בפועל מתייצבת בדיוק בתוך ליבת השליחות של המקום - אוכל טוב, שהוא הרבה יותר מאוכל טוב.
"יום אחרי שפרצה המלחמה החלטנו להסב את המטבח שלנו ולתת מענה למה שזיהינו כצורך אמיתי מהשטח, בעזרת המתנדבים הנפלאים שהגיעו לפה", הסביר צ'יקו מנשה, מנכ"ל המרכז, "הצורך הזה כל הזמן עלה, וגם כשהבנו מצה"ל שאין צורך יותר לשלוח אוכל לחיילים בשטח, עדיין המשכנו לפעול עבור משפחות שפונו מאזורי הלחימה, ועבור העורף בכלל - מרותקי בית, קשישים, משפחות עם צרכים מיוחדים, חסרי מעמד ופליטים, דיירי בתי אבות ואפילו אזרחים שמצאו את עצמם באילת, בשל האירועים".
באקט סמלי אך מאוד משמעותי בהתחשב ברוחות הפרו-פלסטיניות הנושבות עכשיו באירופה, אחד מאותם מתנדבים היה שגריר בריטניה בישראל סיימון וולטרס, שעזר באריזות המזון. "התרגשתי מהעוצמה, מהאחדות ומהנדיבות שראיתי פה, ובישראל בכלל", סיפר, "זה היה רגע מרענן של אופטימיות בימים הקשים האלה, וממשלת בריטניה תמשיך לעבוד ללא הפסקה לטובת החזרת כל החטופים הביתה בבטחה".
כעת, כשמסעדות ישראל מתחילות להיפתח מחדש, אסיף פועל עדיין כעוגן אוכל חברתי, ומחפש תרומות שיאפשרו לו להמשיך, בהיותו ארגון ללא מטרות רווח. "זה אירוע קיצון, אבל אפשר לזהות כיצד הדי אנד איי שלנו מחבר את הנקודות", הסביר מנשה, "האוכל שאנחנו מוציאים מפה הוא אוכל 'אסיפי', אמיתי ומלא. זה מקשה עלינו, כי לא קל להכין כמויות של קובה או כמויות של חמין למשל, אבל לא נפסיק. אני אשמח לחזור לפעילות שגרתית כשאפשר, אבל כרגע אין מדינה מסביב".
הבו לו פלאפל. קראסטובסקי באסיף
באופן טבעי לשגרת הלחימה הזאת, ומעט עצוב כמובן, הצליח קראסטובסקי לחוות רק קמצוץ מסצינת האוכל של תל אביב, שאסיף הוא חלק ממנה. "המקומות בקושי נפתחו, אבל כל מה שאכלתי היה טוב, טרי, מתובל אחרת ממה שאני מכיר", תיאר, "אני מגיש שני יינות מישראל במסעדות שלי, אבל פה נחשפתי לעשרות, ומצוינים. החומוס שונה כאן, ויש פאקינג טחינה בכל מקום, בקטע טוב".
עד שהוא עוזב, הוא מקווה להוסיף לרשימה פלאפל טוב, ועוגת בסבוסה. "אני עובד כל היום, אז קשה לי להגיע למקומות", סיפר, "ואני לא באמת לוקח הפסקת צהריים". אחרי שבוע, הוא צפוי לשוב לעירו, תוך השארת פתח לקאמבק. "אם רוצים אותי, אני אחזור, אין שאלה".