"ניצור יין גם אם יירו עלינו, אבל אם לא יקנו אותו זה לא יעזור"

על היינות של יקב תל שיפון המלצתי כאן כבר לפני כמה חודשים. אבל שיחה שעשיתי עם עופר מאירי, אחד מבעלי היקב, לפני כמה ימים, לא נתנה לי מנוח. אז ברשותכם, אחזור על ההמלצה.

תקציר הפרקים הקודמים: יקב תל שיפון, לשעבר יקב אורטל, הוא פנינת יין ותיירות קסומה ברמת הגולן. על מה שהמלחמה עשתה לאזור ועדיין עושה לא צריך להרחיב. וכאילו לא די בכך, לפני כמה שבועות פקד את החברים בקיבוץ אסון, כשנועה וניר ברנס תושבי הקיבוץ נהרגו מפגיעה ישירה של רקטה.

הבציר תיכף כאן, ועופר סיפר לי שצוות היקב והיינן יוסי סידון, ממשיכים לבצור ולייצר יין גם תחת אש. הבעיה הגדולה יותר שהם נתקלים בה כרגע היא המכירה וכמו שהוא אמר לי: "ניצור יין גם אם יירו עלינו, אבל אם לא יקנו את היין שלנו זה לא יעזור".

בהתחלה עוד הגיעו מבקרים ליקב. בחודשים הראשונים היו בודדים "אולי עשרה אנשים בחודש", אחרי האסון גם זה הפסיק. מדובר בקיבוץ שתושביו אינם מפונים, ולמרות הכל, עופר מתעקש לפתוח את היקב בעיקר בסופי השבוע.

"אין מבקרים, אבל גם אם יגיע בן אדם אחד היקב יהיה פתוח בשבילו. אנחנו פתוחים בפרנציפ כי זה הכי קל לברוח, ובכל זאת רוב המכירה היא ביקב עצמו וכשאין אנשים כמעט ואין מכירות."

בדצמבר האחרון נפתחה מגבנה בסמוך ליקב, במטרה להפוך בבוקר שאחרי המלחמה את האזור של היקב למרכז קולינרי בצפון רמת הגולן שמקדם אנשי קולינריה צעירים.

שאלתי את עופר על אילו יינות הוא ממליץ, והוא ענה שאין הנחתום מעיד על עיסתו, ומבחינתו המסר שלו לקוראים הוא להשתדל לקנות בעיקר יינות ישראלים ולא להזניח אותם בימים אלה.

"אנחנו מפרנסים הרבה אנשים סביבנו והרבה תעשיות סביבנו, בין אם דרך נהגי המשאיות, הקוטפים, בסוף זו תעשייה שלמה. ועבור כולנו זה מפעל חיים."

אז אם בא לכם לפרגן לאנשים מקסימים באחד הקיבוצים הבאמת נפלאים בצפון, אפשר להזמין יינות ישירות מהאתר של יקב תל שיפון, ואם אתם בכל מקרה גרים או מסתובבים באזור תקפצו, מחכים לכם שם.

אם כבר במחוות לאזורי עימות עסקינן, לפני כמה ימים קיבלתי מחבר בקבוק יין בשם reedom blend, השם והמטרה לשמה הוא יוצר עשה לי חשק לפתוח אותו מיד. הוא שאל אם אני מכירה יינות ממולדובה ועניתי שחוץ מזה שסבתא שלי, שלא היה לה דבר וחצי דבר עם אלכוהול נולדה שם, אני לא יודעת הרבה על מולדובה או על היין שלה.

היין, שיצא במהדורה מוגבלת שמוקדשת למען תושבי אוקראינה, מורכב משלושה זני ענבים מקומיים שכל אחד מאפיין מדינה אחרת: גיאורגיה (ענבי ספראבי), מולדובה (ענבי ררה נגרה) ואוקראינה (ענבי בסטרדו באחוז נמוך שנתנו לו מתיקות קלה וכיפית). שמו של היין: בלנד החופש, הוא על שמה של המדינה ועבורה.

היין הגיע מיקב פורקרי שנמצא באזור יין ירוק בין אגמים ונהנה מהבריזה של הים השחור. תעשיית היין של מולדובה היתה מפותחת עוד מהמאה ה 12 והניעה יופי את הכלכלה ואזור היין פורקרי דומה מאוד לבורדו מבחינה אקלימית.

אגב, כל מי שיש לו סבא או סבתא מאזור בסרביה, יודע שהאזור הזה עבר המון טלטלות לפני המלחמה ואחריה, ובטח ישמח לגלות שגם אם לא נותר שום תיעוד שמי של המשפחה שלו, לפחות יש שם יקב במעמד צאר: בשנת 1827 קיסר רוסיה ניקולאי הראשון, העניק צו מיוחד לפורקרי שנתן לו מעמד כיקב המתמחה הראשון בבסרביה. חצי נחמה לצאצאים חובבי היין.

למרות שהחבר הגיע ממולדובה עם הבקבוק, את היין הפירותי, עם הגוף המלא והנוכחות, כמו שמתבקש מהמדינות שהוא מגיע מהן, ניתן להשיג גם בישראל במחיר של 80 שקלים.