פורים? יום האישה? העיקר שנשתה משהו

שני אירועים משמעותיים נחגגים בשבוע הקרוב, ואני מודה: הייתי קצת קרועה בין יום האישה הבינלאומי לבין פורים. אבל החלטתי שבנסיבות הנוכחיות אני לא יכולה להרשות לעצמי לדלג על יום האישה ובטח לא על פורים. מה לעשות, יש תקופות שבהן יום אישה בינלאומי הוא לא דבר מובן מאליו, וודאי שלא בעולמות שנשים עדיין מבססות את מקומן בפסגה. ופורים, כי זו מצווה להיות בשמחה, כמו שאומרים חכמינו הרוקדים בטנדרים. בנסיבות הנוכחיות ממש מתחשק לי לאחוז בשתי ידיים בכל סיבה לשמוח.

נתחיל בפורים ובעדלאידע שתמיד מזכירה לי סיפורי שכרות שאני מעדיפה לשכוח. אם תשאלו אותי מה המשקה האולטימטיבי עבורי לפורים, תהיה לי תשובה חד משמעית: יין אדום. אני מניחה שזה מכיוון שמדובר במשקה העתיק בעולם, הוא נוכח באיורים, בסיפורים ואיכשהו תמיד כשמדברים על יין, קשה לי לחשוב על משהו אחר מאשר נוזל בצבע בורדו עמוק שנמצא בתוך גביע. וגם, בהמשך לידיעה מהשבוע שעבר שעסקה במשבר חמור בכל הנוגע ליינות אדומים בצרפת - סביר להניח שזה יתפשט גם למקומות אחרים בהמשך - החלטתי לתת למשקה העתיק והאהוב עליי את הכבוד הראוי לו לכבוד פורים.

לפני שנגיע לתוצרת מקומית ואהובה, אני רוצה לתת את הכבוד הראוי לצרפתים ולנסות לשכנע אותם לא לוותר כל כך מהר על האדומים. לא מזמן הגיעו ארצה היינות של יקב 'דומיין קלרנס דילון קלארנדל'. נתקלתי בהם לראשונה בזכות התוויות מושכות העין, כמו חלון ראווה של משתה חגיגי. משהו נוסח ושתי פינת אחשוורוש. היקב נוסד בשנת 1882 על ידי קלרנס דילון אבל יינות סדרת קלרנדל המדוברת כאן, נוצרה לפני 18 שנה בקירוב, על ידי הנסיך רוברט מלוקסמבורג (הנין של קלרנס דילון המקורי).

למה אני אוהבת את הללו? כי יש בהם ניחוח בורדו קלאסי ואלגנטי שאני אוהבת אבל גם טוויסט צעיר ואדג'י. יינות פרימיום ויחד עם זה נגישים מאוד.

לפורים בחרתי את החגיגי ביותר בעיני מדוק 2018 (בלנד מושלם של מרלו וקברנה סוביניון) ואחריו סנט אמיליון 2019- יין דובדבני נפלא. אגב, מי שצפה ב"אמילי בפריז" בוודאי שם לב שהיינות של קלראנדל מככבים שם ואולי בעצם הייתי צריכה להתחיל את הפסקה עם האנקדוטה המעניינת הזאת. מה שטוב לגבריאל, טוב גם בשבילי. אל הלבנים אני מבטיחה שעוד אחזור בהמשך.

כוס שניה אקדיש ליין מקומי שאני אוהבת במיוחד. האמת, שאני מודה שהפעם הראשונה ששתיתי את 'אביב אדום ' של יקב הרי גליל (קברנה סוביניון, סירה ופטי ורדו), הייתה בגלל התווית המשמחת שכל כך תפסה את עיני. כמובן שאין משמח יותר מלהתאהב בתווית ואז להתאהב גם ביין, ובמיוחד שמדובר בסדרה מיקב בר קיימא יש פה תמיד ערך מוסף. מדובר ביין צעיר ופירותי, שמתאים כאפריטיף לפני כל מסיבה.

אנחנו כבר בעיצומה של חגיגה, ואני כבר נמצאת בשלב כזה בחיים שאני מעדיפה לשתות בבית, לא במסיבות אקראיות עם אלכוהול זול, ולבחור בקפידה את הכוסות שלי. לכן גם הכוס השלישית נבחרה בקפידה והיא מתוצרת מקומית. יין אדום חזק עמוק ועשיר בטעמים. אם אני צריכה לדמיין את משתה אחשוורוש , זה היין שהיה שם: טנאט 2019 של יקב תבור. מה זה טנאט אתם שואלים? מדובר בזן של ענבים שמקורו בחבל הבאסקים על גבול צרפת-ספרד. יין עשיר, קולינרי מאד ולא יקר.

אמנם לא פסח, אבל בכל זאת ארים כאן כוס רביעית. גם כאן, יין כחול לבן, מסדרה שאני זוכרת לה חסד נעורים ושבזכותה התחלתי בעצם לשתות יין, ולאהוב יין: גמלא של יקב רמת הגולן. הפעם בחרתי 'גמלא סנג'ובזה 2019', זן לדעתי מתארח לראשונה במדור. בציר 2019 היה אחד הבצירים המעניינים והטובים ברמת הגולן אחרי שנה עם הרבה גשם בריא. נראה לי שאחרי הכוס הזאת, אפשר ללכת לישון.

אחרי ששתינו ושמחנו, משהו לחודש האישה, עם ערך מוסף. כולם מכירים את הסניף המיתולוגי של רביבה וסיליה שקיים כבר 35 שנה ברמת השרון. אליו הצטרפה אחות קטנה לפני 12 שנה במתחם צמרת בתל אביב. מי שעמדה מאחורי המקומות הללו היא המייסדת רביבה אפל ז"ל ששינתה את עולם הקונדיטוריה הישראלי והפכה אותו ליותר קרוב לפטיסרי צרפתי.

החודש, לכבוד חודש האישה, מורשתה של אפל ויום הולדתו של הסניף התל אביבי, ייערכו שמונה ערבים מיוחדים שישקפו את עולם האירוח של רביבה וסיליה, בניצוחן של שפית אידית פדידה, שף קונדיטורית עדי ברזילי, ומנהלת תחום היין של הקבוצה, אופיר בסנוב.

בערבים הללו יוגשו תפריטים ייחודיים שיצרו פדידה וברזילי, והשוס, מבחינתי לפחות, הוא תפריט היין שיבוסס על ידי 4 יקבים ישראלים המנוהלים על ידי נשים: יקב מיקה, יקב ננה, יקב אחת, ויקב צפרירים, שגם יתארחו במסעדה באותם ערבים. אין יותר גירל פאואר מזה.