יין משלהם: כשארי פגש את הדבוקי

את סדרת הכתבות "יין משלהם" העוסקת בייננים העובדים ביקבים, ומחליטים להוציא תחת ידם גם מותג פרטי, בחרנו לסיים (לעת עתה לפחות) עם היינן ארי ארל. יינן שונה מאוד בנוף הישראלי, יינן שיש לו יקב, ויקב שירות ושבמקביל מייעץ ליקבים במדינות מעבר לים. חזון אמריקני בקליפה הכי ישראלית והכי גלובלית שאפשר.

ארי נולד בארה"ב, למשפחה שהספיקה לברוח מגרמניה ברכבת האחרונה לפני איסור יציאתם של יהודים מהמדינה טרם מלחמת העולם ה-2. הוא גדל בין הרים, שדות ומטוסים של בסיס חיל האויר האמריקני בעמק נאפה שבקליפורני. יין בטוח היה שם ולכן אי אפשר "להאשים" אותו שמשהו מזה נגע בו גם אם לא במודע. הוא הגיע לישראל לראשונה בשנת 1992 והתאהב. "הרגשתי חובה לעשות פה צבא ולהגן על הגבולות של מדינת היהודים, אז אחרי שני סמסטרים באוניברסיטת וואשינגטון בסיאטל, פרשתי והתגייסתי לצנחנים.

אחרי הצנחנים, הוא סיים תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודה בקק"ל ובג'וינט ישראל כנראה הביאה אותו לחבר בין ביתו הראשון לבין מקצוע הייננות, אותו נסע ללמוד באוניברסיטת דיוויס וב- Napa Valley College שבקליפורניה בשנת 2004.

הלימודים האקדמיים, אומר ארל, היו חשובים מאוד להבנת התיאוריה, אולם את השיעורים האמיתיים הוא קיבל כשעבד עם ייננים ביקבים האיכותיים ביותר של נאפה, אותם הוא מתאר כמנטורים. חידוד נוסף ליכולותיו קיבל בזכות קבוצת טעימות שהקים יחד עם חבריו בנאפה, במסגרתה טעמו בכל חודש יינות מכל העולם, חקרו וניתחו אותם. את גישתו ללימודי היין, יישם גם על תלמידיו במכללת אוהלו, בה לימד שש שנים. הוא נתן להם אחריות על כרם ויין, כתיבת תוכניות, והעשיר את הניסיון המעשי שלהם, מעבר לתיאוריה.

כשחזר ארי לישראל בשנת 2010 אחרי שש שנים בנאפה, הוא היה יינן בשל, בוגר עבודה ביקבים כמו Clos Du Val, Elizabeth Spencer ועוד, והקמה של יקב משלו בשם Suns 9 באזור הררי של נאפה (Pritchard Hill).

הדבר הראשון שעשה היה לטעת כרם ולבנות מותג יין חדש בישראל: כרמי בת שלמה, יחד עם חברו, היזם אלי וורטמן. בניית המותג אפשרה להם לבנות יקב שיספר את סיפורם האישי בשילוב עם סיפור העלייה הראשונה, הקמת המדינה ותחילתה של תעשיית היין המודרנית. בנוסף הקים ארי בשנת 2012 את יקב יזרעאל יחד עם יהודה נהר ויעקב נר-דוד. היקב האחרון, המבוסס על זני הענבים סירה, קריניאן וארגמן, הוא גם יקב שירות אליו מתנקזת עשייה של יקבים שונים.

לא תאמינו אבל יש עוד. כשנתיים לאחר הקמת יקב עמק יזרעאל הקים ארי יחד עם היינן ג'ף מורגן, מותג ישראלי ליקב מקליפורניה, ותוך כדי ייעץ ליקבים קטנים כמו: יקב מאור, ססלוב, מוניץ, אמפורה, לב אדם וכן גם יקבים בחו"ל באיטליה ויפן. עד היום הוא עודנו יינן יקב בת שלמה ולב אדם ומלווה יקב ביפן. בינלאומי, מקומי, אמריקני, ישראלי, כור היתוך כמו שאנחנו אוהבים.

עכשיו החליט ארי ליצור גם מותג יין אישי משלו, (Ari Erle Winemaker), שמבוסס כל כולו על זן עתיק ולא שגרתי: דבוקי. היקב שבו הוא עושה את היינות, מאפשר ליקבים קטנים ולפרויקטים קטנים כמו שלו לייצר יין תוך שימוש בציוד מתקדם שככל הנראה לא היה בהישג יד לו היו עושים זאת לגמרי לבד. זאת ועוד, חלק מהתמיכה הכלכלית שלו מגיעה משותפו ליקב בת שלמה המאפשר לו גם להציג את היינות בחדר הטעימות של היקב ולחשוף אותם לקהל במקום.

הענבים מגיעים מכרם משפחתי בן חמישים שנה ומחולקים לארבע סגנונות. או כפי שארי אומר "סגנונות מאוד טבעיים ועתיקים": פט-נט, דבוקי לבן, דבוקי חבית ודבוקי כתום. "המניע העיקרי ליצירת מותג אישי הוא ביטוי ויצירה, הזדמנות לספר את הסיפור האישי שלי ושל משפחתי דרך היין. מסתבר שהדבוקי גדל אלפי שנים בארץ, שרד אלף שנים בתור ענב למאכל ועכשיו מכינים ממנו יין שוב.

"זה דומה לחזרתי/עלייתי ארצה והצטרפותי ליצירת יין מודרנית לפני שתיים עשרה שנים. חמי, סמי, עלה לישראל בגיל חמש מטורקיה הישר לגבעת נילי ונטע לפני חמישים שנים את כרם הדבוקי יחד עם אביו. אימצתי את הזן הזה גם כדי להראות את הטרואר וגם כדי להראות מגוון סגנונות יין שאפשר להכין מהענב העתיק. כל אחד מרגיש, מריח וטועם משהו אחר מהזווית שלו והסיפור האישי שלו ביין."

הפט-נט מתואר על ידי ארי כיין מבעבע העשוי בדרך הפשוטה ביותר, טבעית ועתיקה, אולם דורש הרבה טכניקה ייננית כדי לעשותו באופן מדויק. הוא מאוהב בשיטת ההכנה מאז 2016 אז הכין לראשונה פט-נט מדבוקי בגלל ההיסטוריה, "...הטבעיות, הטכניקה וקלות השתייה וההנאה ממנו. גם אנשים שלא מבינים ביין, מתחברים אליו...אני קורא לו הבירה של היין."

הדבוקי הכתום לדבריו מוכן אף הוא בשיטה עתיקה, וכך הוא מדמיין שהיו מכינים יינות לפני אלפי שנים בגת. תארו לכם מיכל מלא אשכולות ענבים, דריכה, תסיסה למשך חודשיים והנה יין. טוב אל תשכחו את היינן שמשגיח מהצד אבל בגדול, מעניין לטעום. שני היינות האחרים שלו בסדר הם לבנים. אחד מתבגר קצת בחביות והשני ללא.

"זה פרויקט מאוד ארטיזנלי" הוא אומר, "גם הזן והיינות מאוד חדשים ועדיין לא הגיעו לשוק. אני מדמיין שבעוד 10 שנים כולם בארץ ידעו מה זה דבוקי ויבקשו זנים אנדמיים בברי יין. כרגע זו התחלה..."