שונאי ישראל, אבל לזקק הם יודעים

לא תמיד אהבתי לקנות פרחים. העדפתי מחוות אחרות בתחום הרומנטי, עד שגיליתי את האפקט החברתי. אתה הולך ברחוב, זקוף קומה, בידך זר פרחים נפוח ובכיסך ארנק פחות נפוח, וכולם מביטים בך, בדרכך להעניק את הזר לאהובת או אהוב ליבך, מוצפים בהערכה וקנאה גם יחד.

נסה לעשות את אותו דבר בדיוק עם בקבוק ויסקי ביד, ומישהו כבר ידאג לערב את הרשויות.

את חוסר הצדק המשווע הזה מנסה כעת לפתור חברת , כן כן, אלה מהפרחים. כבר לפני כארבע שנים החלה החברה לבסס את קטלוג האלכוהול העצמאי שלה עם יינות של יקבים כמו: טוליפ, הר אודם ועוד, וכעת מגיע תורם של התזקיקים.

שמחתי לגלות שהמזקקות שנבחרו כדי לבשר את כניסתה של Zer4U לתחום הן שתי מזקקות איריות צעירות ומגניבות, שלתוצרים שלהן נחשפתי עד כה רק בחו"ל: Clonakilty ו-Blackwater.

בלאקווטר, שהוקמה ב-2014 על-ידי אנשי הטלוויזיה פיטר מאלריאן וקירן קרטין, התחילה בתור פרויקט קטן על גדות נהר בלאקווטר שבמחוז ווטרפורד, אירלנד.

עוד בשלביה הראשונים הושם דגש על יצירתיות, התנסות ומקומיות כערכים מובילים של המזקקה, שהחלה בייצור ג'ין שבמהרה זיכה אותה בפרסים ובתשומת לב מבורכת.

תשומת הלב התבטאה בדרישה גוברת, שהובילה את בלאקווטר לוותר על מעט מן הרומנטיקה ולעבור ב-2018 לעיירה באלידאף, שם התמקמה במבנה שהיה חנות כלבו בשנות ה-50 של המאה הקודמת ושופץ מהיסוד.

עם קפיצת הגדילה הגיעו גם חלומות חדשים, הפעם על ויסקי, שהבשילו בתוך שנים ספורות למותג Velvet Cap, הקרוי על שם כובעי הקטיפה אותם לובשים הרוכבים במרוצי סוסים מסורתיים הנערכים באירלנד מהמאה ה-18 ועד היום

השיח של המזקקה עם ההיסטוריה המקומית, בא לידי ביטוי בג'ין הדגל שלה, No.5. מרכיבי הג'ין מתחלקים בין תבלינים ופירות שהיו מגיעים על גבי ספינות סוחר ששטו על מימי הנהר בלאקווטר, לבין כאלה הגדלים באופן טבעי במחוז ווטרפורד הסובב את המזקקה.

12 מרכיבים בוטניים יש כאן, ביניהם: ליקריץ, זרעי כוסברה, קינמון, אגוז מוסקט, שורש איריס, לימון וערער כמובן, שמרכיבים על פניו לונדון דריי קלאסי, שזה כשלעצמו עלא כיפאק.

הטוויסט מגיע בדמות המרכיבים שמתחת לפני השטח, אותם המזקקה פחות להוטה לחשוף, המלוקטים בסביבתה וייחודיים לה.

מיטב התחקירנים שלנו עדיין עובדים על הסקופ הזה, אבל בינתיים מתגלה ג'ין שמצליח להפתיע כבר כשהפקק נפתח; באף, בשומת חזקה של הדרים במרירות קלה לצד תבלינים חריפים, כאשר בפה מופיע הערער במלוא הדרו ומקבל דחיפה יפה מהקינמון, ליצירה של מתיקות מרעננת.

הסיומת ארוכה ואדמתית, מיושבת ומאוזנת. ג'ין קיצי שישתדך בקלות לטוניק או קוקטייל, נעים מאוד גם בפני עצמו.

הוויסקי הזה הוא מקרה מעניין של בלנדד ויסקי ממזקקה שעושה סינגל מאלט וויסקי. במזקקה, כך מספרים, התרגשו מרעיון ייצור הוויסקי עד כדי כך שלא הצליחו לחכות עד שהוויסקי שזיקקו בעצמם יהיה מוכן (הוא שוחרר לראשונה בשנת 2022).

מה עשו? אספו וויסקי ממגוון מזקקות באירלנד, ביחס של 50-50 מאלט וויסקי לגריין וויסקי, והעבירו אותו בשלושה סוגי חביות: ברבן, פורט וחבית שאכסנה בירת שיפון בסגנון סטאוט.

קוראיי אולי זוכרים שחביות פורט הן מהאהובות עליי ביותר, אבל קשה שלא להסתקרן קשות מההשפעה של חבית ספציפית כמו בירת שיפון בסגנון סטאוט. הוויסקי משווק בחוזק של 40% אך לפי המזקקה אינו מסונן בקור, מקרה מעניין אותו ניתן אולי להסביר בשילוב בין תזקיקים בזיקוק רציף לבין כאלה המזוקקים שלוש פעמים בזיקוק דודי, כמיטב המסורת האירית.

והתוצאה: בלנדד טוב הוא שלם שגדול מסך חלקיו, כאן יש שלם שהוא כיפי מסך חלקיו; באף רמז של פרי אדום מפנה את מקומו מהר מאוד ל...טוב, אין איך לחמוק מזה: ארטיק שוקו-בננה, בפה מתגלה מורכבות גבוהה יותר עם וניל קל, צימוקים שחורים ועלי מרווה טריים, הסיומת שופעת טעמי אלון טרי ונגיעות של דובדבן.

אחד הסינגל מאלטים הראשונים שהשיקה המזקקה. מדובר בתזקיק צעיר יחסית, בן 3-4 שנים, העובר לפיניש של חצי שנה בחביות שרי לפני הביקבוק.

הבחירה בוויסקי כבולי, כלומר מעושן, על אף שמדובר בסגנון שפחות מזוהה עם תעשיית הוויסקי האירית, יכולה להיות נטועה באחת משתי סיבות: הגל החדש במזקקות האיריות, שהחל בעשור הקודם ובישר גישה חדשה לוויסקי אירי, שהתאפיינה, בין היתר, בהופעה של יותר ויותר מהדורות מעושנות, או לחילופין מחווה נוספת להיסטוריה המקומית ולשימוש המסורתי באדמת כבול להסקת בתים וחימום תעשייתי, גם במזקקות הקדומות של האי הירוק.

זהו ויסקי שהעשן מגיע בו בגוונים שונים, עם מלח מעושן וטופי כהה באף, על הלשון פירותיות מתקתקה של חביות שרי ודגנים עטופים בעשן קליל יחסית, כשבסיומת המתיקות מתייצבת עם וניל, פלפל לבן ועשן שמלווה עד הסוף.

על אף הנוכחות של העשן, לא מדובר כאן בעישון כבד, כך שגם שתיינים עם יחס מורכב לכבול יכולים לנסות ולהנות. עבור חובבי הכבול מדובר בוויסקי יומיומי מצוין, שלא מסגיר את גילו הצעיר ומאוזן בצורה מרשימה.

אפתח ואגיד שייתכן שהוויסקי הזה לא היה מסוקר כאן. עקב ריבוי בקבוקים, לא נמזגו באירוע ההשקה כלל המהדורות, אך המילים "חביות יין בורדו" לא נתנו לי מנוחה מהרגע שקראתי אותן. עם סיום הטעימות הרשמיות, התמקמתי באופן טקטי ליד השולחן עליו נחו הבקבוקים וביקשתי לטעום מהמהדורה, מפעיל את כל הקסם האישי שאין לי. החבר'ה בזר4יו לא היססו ופתחו בקבוק במיוחד עבורי. תודה לכם.

לפני הכל ראוי להתייחס לפער בין גרסת האריזה לגרסת המזקקה; הכיתוב על הבקבוק מצהיר על פיניש בחביות יין בורדו, בעוד שבאתר המזקקה מתעקשים שמדובר ביישון מלא של 5 שנים בחביות יין בורדו בלבד.

היכן שוכנת האמת? ובכן, אני חיפשתי אותה בתחתית הכוס - וכשהגעתי גיליתי שכבר לא כל כך משנה לי. חביות יין בוויסקי הן סיכון עקב הדומיננטיות שלהן, אך מי שיודע לנהל בכישרון את הסיכון הזה יכול ליצור וויסקי יוצא דופן.

הארומה כאן שופעת פירות יבשים, קצת טבק, נגיעה קינמון. בפה המרקם עשיר, מרירות שוקולדית עדינה, סוכריית קפה וטימין. הסיומת בינונית-ארוכה עם פירות יער ואגוז מוסקט. וויסקי שמבטא היטב את התעוזה והאופי של המזקקה הצעירה.

אי שם בקלונאקילטי, עיירה לחופו של האוקיינוס האטלנטי בקצה הדרומי של אירלנד, יושבת החווה של משפחת סקאלי כבר 9 דורות. זה סיפור קצר, אבל רב משמעויות עבור המזקקה המשפחתית שהוקמה בשנת 2016 ומוצריה הושקו לראשונה ב-2019.

את המזקקה הצעירה, חלק מהגל החדש של המזקקות האיריות, ניתן לתאר כמזקקת אסטייט (estate) של ממש; את השעורה לוויסקי מגדלים בשטח החווה, את הכוהל לוודקה ולג'ין מזקקים ממי גבינה (כן כן!) מרפת החלב הותיקה של המשפחה.

הגישה של המזקקה המשפחתית מתכתבת עם האמרה שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו, וההשראה לתזקיקים אכן עוברת דרך רוחות הים, קו החוף הסלעי, הצמחייה המקומית והמסורת האירית, תוך הקפדה על סטנדרטים מחמירים של איכות

אחד הטרנדים היותר מבורכים בעולם האלכוהול של השנים האחרונות הוא וודקות הקראפט. כמה וכמה כאלה צצו באירלנד ודומה שהאירים נותנים הרבה כבוד לוודקה, גם אם לא מדובר בתזקיק שמזוהה עם האומה באופן אינטואיטיבי.

הוודקה של קלונאקילטי, מסדרת Minke של המזקקה שנקראת כך על שם לוויתן המינק שנצפה לעתים מול חופיה הדרומיים של אירלנד, מזוקקת כאמור ממי גבינה שהם תוצר נלווה של עיבוד החלב מהרפת המשפחתית. ראוי לציין שעל אף החריגות בנוף, הפרקטיקה של התססת חלב ומוצריו ליצירת משקאות אלכוהוליים וזיקוק היא ותיקה ואף עתיקה, בייחוד בקרב מזקקים ביתיים לאורך הדורות.

הוודקה מזוקקת בשיטת זיקוק הברידית, שמשלבת רכיבים של זיקוק דודי ושל זיקוק רציף, לעומת וודקה סטנדרטית המזוקקת בזיקוק רציף בלבד. התוצאה היא וודקה עם גוף מלא יותר ומרקם קטיפתי, שמציעה בנוסף ארומה מפותחת וטעם מורכב יותר, קינוחי באופיו.

באף מעט גלידת וניל ומעט גרידת לימון, הטעם אגוזי עם עקצוץ של פלפל ורוד, הסיומת מאוזנת ואלגנטית. אפשר להכין קוקטייל, אפשר להגיש על קרח, אני הכי נהניתי ממנה as is בטמפרטורת החדר.

זוכרים את הקסם האישי שלי מהוויסקי בחביות יין בורדו? הוא הכה שנית עם הג'ין של קלונאקילטי. אחרי שטעמתי את הוודקה והתוודעתי לאיכות התזקיק, לא יכולתי לפסוח על ההזדמנות לנסות את הג'ין, המבוסס על אותו התזקיק בדיוק.

הג'ין של קלונאקילטי שם במרכז מרכיב בוטני לא שגרתי: קריתמון ימי. נשמע כמו משהו אקזוטי או כמו משהו שעשוי לטרוף אתכם? ובכן, מדובר על צמח ממשפחת הסוככיים שבעונה אפשר למצוא אותו אפילו על חופי תל אביב.

את הקריתמון מלקטים בסביבת המזקקה, באופן בר-קיימא, אך ורק בעונה, וסביבו נבנה פרופיל הטעמים של המינק ג'ין עם מרכיבים נוספים כמו הל, פירות הדר, פרחי לוונדר, ורבנה לימונית ועוד.

הקריתמון הימי מעניק למינק ג'ין זהות מקומית, עם ארומה ימית ונגיעות קלות של מלח, שבאף מסתחררות יחד עם ניחוחות הדריים-לימוניים.

בפה הוא מעט אניסי, עוד אחד ממאפייניו של הקריתמון, כשלאניסיות מחמיאים הל ולוונדר שזורקים למשהו כמעט ים תיכוני. הסיומת מתובלת ומלווה במרירות קלה של שורש אנג'ליקה.

גם כאן מדובר על ג'ין נהדר לשתייה נקייה, אבל הוא בהחלט יפגין עוד מהפוטנציאל שלו עם טוניק איכותי בכוס גבוהה עם הרבה קרח. וד"ש ללווייתנים.

סינגל מאלט הדגל של קלונאקילטי הוא חלק מהמיני-סדרה Galley Head שבבחירת החביות שלה, מחברת בין שני צדדים של האוקיינוס האטלנטי. מצד אחד המזקקה באירלנד ובצד השני, נוסף על חביות ברבן אמריקאיות, משתתפות כאן בבלנד גם חביות של רום אגריקול.

רום אגריקול מיוצר ברובו באיים הקאריביים שהיו בעבר קולוניות צרפתיות, ובייצורו נעשה שימוש אך ורק במיץ קנה סוכר, מה שמוביל לפרופיל טעם הרבה פחות מתוק ממקביליו האנגליים והספרדיים, שעושים שימוש גם במולסה וסוכר גבישי.

מלבד מתיקות נמוכה, רום אגריקול מתאפיין לרוב גם בפאנקיות עשבונית-פרחונית שזולגת גם לעץ של החביות באופן בלתי נמנע. לצד היצע מוגבל, זו סיבה נוספת לכך שהשימוש בחביות רום אגריקול ליישון וויסקי אינו נפוץ. הסינגל מאלט הזה של קלונאקילטי, אם כן, הוא עוד עדות מצוינת לתרומה של מזקקות חדשות לעולם הוויסקי.

באף מתבלטים של רשמים של תפוח אדום, עלי בזיליקום ועוגיות סוכר. בפה מתגלה גוף קליל, טעמי שעורה קלויה וקליפת תפוז. הסיומת קצרה וקולעת, מותירה אחריה רמזים של שקדים ומעט ציפורן.

ויסקי נגיש מאוד, אך כזה שמכיל גם מספיק מורכבות כדי לעניין חך מנוסה יותר. נסו אותו נקי, אבל את האמת צריך לומר: הוא יעבוד מעולה גם בקוקטיילים מבוססי וויסקי שאינם מתוקים יתר על המידה.

שילוב של סינגל פוט סטיל, סגנון אירי ייחודי המשלב לתת שעורה עם שעורה ירוקה וסינגל גריין ויסקי מדגנים מקומיים. שילוב החביות כאן הוא ברבן ופורט, איזון לצד עומק שפוגשים תזקיקים יותר פרועים באופיים מאשר מאלט הנחשב יותר "סלחני".

אחרי כמה עשורים בהם הסינגל מאלט היה מקועקע בתודעה הצרכנית כסגנון הוויסקי העילי והיוקרתי ביותר, בעשור האחרון מזקקות צעירות מאתגרות את התפישה הזאת, באמצעות שימוש, בדגנים נוספים שנחשבו במשך שנים לנחותים יותר, אך עבודות זיקוק ובלנדינג מסורות ומקצועיות מסוגלות לחשוף אותם במלוא הדרם וייחודם בתוך הוויסקי הסופי.

באף יש ריבת שזיפים, צוף פרחים וקמצוץ קינמון. בפה מופיע פרלין שוקולד חלב ממולא בדובדבן, עם כמה גילוחים של שבבי קוקוס. הסיומת בינונית אך מרשימה, מתובלת ואף מעט טרופית, עם ג'ינג'ר מיובש וליצ'י.