מחיר הפתיחה: 300,000 ש"ח. הוויסקי היקר ביותר שהגיע אי פעם לישראל

החודש (נובמבר 2024) עומד להימכר בקבוק הוויסקי היקר ביותר שהגיע אי פעם לישראל. בקבוק של בלוויני בן 50 שנה, מתוך מהדורה של 125 בקבוקים בסך הכל, יעמוד למכירה פומבית שתיפתח ל-48 שעות, החל מתאריך 19 בנובמבר.

מחיר הפתיחה: 300,000 שקלים חדשים. קראתם נכון. שלוש-מאות אלף. זה מסוג המספרים שאינם משאירים מקום לספק לגבי כותרת הכתבה. אלא אם זקני השבט יאירו את עיניי.

גם אם לא מיהרתם לפתוח את הארנק, או להתקשר לבנקאי שלכם, אל תפסיקו לקרוא. מדובר באירוע משמעותי בכמה וכמה רמות: העולמית, המקומית, התעשייתית, ההיסטורית, הצרכנית והשתיינית.

בסופו של דבר הביא אותי האירוע הזה לשתות כמה דברים טובים. לא ויסקי בן 50, אבל כמה מבקבוקי הבלוויני הטובים שדגמתי, שמהווים רמז עבה לעתיד לבוא.

כאמור, זוהי מהדורה של 125 בקבוקים בסך הכל, מתוך חבית מס' 8720. חבית שרי אולורוסו מילוי-שני (second fill) שמולאה במזקקת בלוויני בשנת 1973, תחת ידיו של המאלט מאסטר דיוויד סטיוארט, שהיה אז בשנת ההתמחות האחרונה שלו לפני שנכנס לתפקיד.

המהדורה בוקבקה בחוזק של 52.3% אלכוהול, על-ידי מי שהחליפה אותו לפני שנתיים, המאלט מאסטרית המכהנת קלסי מקצ'ני. הבקבוק מגיע במארז עץ בעבודת יד, בתוספת קישוטים וציפויים מזהב 14 קראט. מחיר המדף בעולם ינוע סביב 100 אלף דולר אמריקאי.

כשניגשים לוויסקי בן 50 שנה, צריך לחשוב לאו דווקא על הרגע בו החבית בוקבקה, אלא על כל הרגעים לאורך השנים, בהן היא לא בוקבקה.

חבית 8720 היא חבית שרי שכבר עברה סבב אחד של יישון ויסקי והתחילה סבב נוסף. על פי רוב, ודאי שבתעשיית הוויסקי של המאה הקודמת, החביות האלה נועדו מלכתחילה ליישון ארוך מהרגיל, עקב מיצוי הטעמים שבסבב השני צפוי להיות ממושך יותר. אבל עוד לא נולדה החבית ששתוכננה מראש להיפתח לאחר 50 שנה.

חביות ויסקי נדגמות באופן מחזורי על-ידי המאלט מאסטר ואמורות להיות מבוקבקות ברגע השיא שלהן, כך שההחלטה להמשיך את תהליך היישון גם אחרי 12, 18, 20, 24, 30 ו-40 שנה, דורשת ניסיון רב ומידה של סיכון, גם מבחינת פרופיל הטעמים וגם מבחינת שיעור האידוי השנתי, חלקם של המלאכים.

בהתאמה, ההחלטה לבקבק חבית אחרי 50 שנה, דורשת גם היא לא מעט אומץ. את האומץ הזה אזרה מקצ'ני, מטאורית בשמי הוויסקי העולמי, אחת המאלט מאסטריות/ים הצעירה ביותר אי פעם (אם לא הצעירה ביותר), שהגיעה למזקקה כמתמחה ב-2014 אחרי לימודי זיקוק ובישול בירה, והתגלתה כעילוי של פעם בדור.

מהדורת 2024 של בלוויני 50, היא ביותר ממובן אחד, שיתוף-פעולה של מקצ'ני עם המאלט מאסטר היוצא סטיוארט ובנוסף, מהווה העברת לפיד סמלית לדור חדש, שמביא איתו רוח של יצירתיות וחדשנות, לצד המון כבוד למסורת. בשנתיים הבאות, אגב, יושקו עוד שתי מהדורות שיהפכו את בלוויני 50 למיני-סדרה.

הגעתו של הבקבוק לישראל אינה דבר של מה בכך, על רקע השינוי המשמעותי שעברה תעשיית האלכוהול המקומית לפני חודשים ספורים.

לאחר שנים ארוכות בהן יוצג בישראל על ידי חברת 'הכרם', קונצרן William Grant & Sons שבבעלותו מותגי הוויסקי: בלוויני, גלנפידיך, טולמור דיו, איילסה ביי ומותג הג'ין הנדריקס, חתם על הסכם הפצה עם יבואן רשמי חדש, GWS.

בשלב זה עוד לא נצפו שינויים משמעותיים בנוכחות או בגיוון של בקבוקי בלוויני על המדף, ועוד מוקדם לדעת מה העתיד צופן, אבל הגעתו של הבקבוק הנחשק לישראל היא בגדר הצהרת כוונות של GWS, שמבטיחה להנחית אצלנו את מיטב המהדורות.

אי לכך ובהתאם לזאת, הגעתי לאחרונה לטעימה שערכה החברה לרגל הגעתו של בלוויני 50. האם בליבי הייתה תקווה לזכות לטעום כמה טיפות מהמהדורה שכל טיפה שלה עולה כמו המשכורת היומית החציונית במשק? כמובן שהייתה, אבל זה לא קרה.

טעימות מעניינות אחרות דווקא היו, כאלה שמספרות סיפור יפה על המקום בו המזקקה נמצאת, ובעיקר על המקומות אליהם היא שואפת להגיע.

המהדורה הקלאסית של המזקקה שהוצגה לראשונה ב-1993 ומאז הפכה לפייבוריטית של חובבי ויסקי סקוטי בכל העולם, כשגם כאן בישראל היא זוכה לפופולריות. 12 שנות יישון בסה"כ, רובן בחביות אקס-ברבן ולאחר מכן פיניש ממושך בחביות שרי אולורוסו.

באף סוכריות חמאה, ענבי יין ופלפל לבן. בפה דובדבנים מסוכרים, דגן קלוי ומרירות עשבונית שבסיומת הופכת לכזאת של אבקת קקאו, עם גרידת תפוז ורמז של אלון יבש. אלגנטי, מאוזן, מהנה.

עוד מהדורה שכבר מוכרת היטב לשתיינים המקומיים, ומאוד לטובה. 14 שנים לפחות באקס-ברבן לפני מעבר לפיניש בחביות רום, כאשר הרום מיוצר במיוחד עבור מזקקת בלוויני לטובת החביות.

באף מתבלטים מיד רשמים של מוקה ומולאסה עם תיבול של ציפורן. בפה יש מלון כתום, קמומיל ושקדים מלוחים. הסיומת ונילית, ממש מקל וניל ותיבול של אגוז מוסקט. בתחום הפיניש בחביות רום, ואולי בכלל, מדובר בקלאסיקה.

מכאן ואילך החלו דברים להסתעף. הטעימה, יש לציין, הייתה עיוורת, גם של שתי המהדורות הראשונות, אותן זיהיתי על-בסיס היכרות לא-רעה ובעיקר ניחוש מושכל. מרגע זה ואילך המהדורות הן כאלה שמעולם לא הגיעו לישראל וגם בשווקים אליהם הגיעו היו מוגבלות מאוד, כך שהחושים בלבד הנחו את האבחנות שלי.

הוויסקי הבא שנמזג היה בהיר לאין-שיעור מהאחרים, וגם באופן גורף. עם זאת, כבר בהרחה הראשונה הוא הותיר עליי רושם עז. הוא התגלה כמהדורת Balvenie Single Barrel 12, חבית אקס-ברבן יחידה במילוי ראשון, כך שהצבע הבהיר עשוי להעיד על כך שהברבן ששכן בחבית לפני כן יושן במשך שנים ארוכות והותיר אחריו פרופיל טעמים יוצא-דופן שמוצו על-ידי הוויסקי.

באף, זר של נרקיסים, חלב קוקוס ונקטרינה בוסר. בפה יש שמנת מתוקה, בצק טרי וטימין, הפיניש הוא משחק של מתוק-מלוח עם קרם פטיסייר ומלח יודי. אחת הכוסות הטובות ששתיתי בזמן האחרון.

אחריו הגיע Balvenie Cask&Character 19, מהדורה עליה קלסי מקצ'ני חתומה כמאלט מאסטר כאשר היא חולקת את הקרדיט עם איאן מקדונלד, החבתן הראשי של בלוויני, שמטפל במסירות בחביות המזקקה כבר יותר מ-50 שנים.

יש כאן יישון מלא בחבית שרי אולורוסו במשך 19 שנים, ולאוהבי חביות השרי יש כאן הרבה מן המוכר והאהוב אך גם כמה הפתעות.

באף יש אמנם פירותיות של תותי עץ לצד טבק מיושן, אבל יש גם Fאנקיות גופריתית בולטת. הפה מאוד מספק, עם ריבת רובארב, מנטה חריפה ושוקולד מריר. הסיומת היא של קרמל כהה ו...מה זה? זה קצת עשן עץ? ביטוי שרי מעולה.

סיימנו, באופן סמלי, במהדורה ללא ציון גיל (No Age Statement), Balvenie TUN 1509. המספר 1509 מתייחס למספר הטאן, מיכל אחסון של אלפי ליטרים בו מאחסנים את הוויסקי לקראת ביקבוק לאחר שהוצא מהחבית.

יש כאן שילוב של חביות אקס-ברבן לצד חביות שרי אולורוסו ממגוון גילאים, כאשר חלק מהחביות בנות למעלה מ-20 שנים. באף יש פרי סמבוק, בשומת של סיגליות ורוזמרין. הפה אקלקטי למדי עם אוכמניות, פלפל צ'ילי ושוקולד לבן. הפיניש עשבוני-תבליני, עם תה ירוק וגרגירי ערער.

ויסקי דינאמי ומעניין, שגם נהנה מהאחוז הגבוה יותר בו בוקבק - 52.4%, עם טעמים מודגשים לעילא, כאשר אחוזי האלכוהול הנוספים לאו דווקא מורגשים.

מהדורת בלוויני 50 והבקבוק שלה שיימכר בקרוב בארץ בסכום שיא הם יופי של סיפור, אבל הסיפור האמיתי כאן הוא על מזקקה מצטיינת שנמצאת בעיצומם של חילופי דורות מרגשים, שבאים לידי ביטוי באיזון המושלם בין המסורתי לחדשני.

רשמי הטעימה שנמסרו ממקצ'ני עבור הבלוויני 50 כוללים ארומה עמוקה של פרי, משמשים מסוכרים, עץ ארז, ותיבול אגוזי, כאשר בפה הפירות מתקרמלים, התבליניות הופכת עשירה יותר ורמזי וניל מצטרפים, לצד ג'ינג'ר יבש ופרי הדר.

נשמע נהדר, אבל צריך להתייחס רגע לפיל שבחדר: יש כאן 125 בקבוקים בכל העולם, שלא ברור כמה מהם אי פעם ייפתחו. זו הטרגדיה של מהדורות כאלה, שהופכות לעתים קרובות לפריטי אספנות במקרה הסביר ולהשקעה במקרה המבאס.

אם מי שעתיד לקנות את הבקבוק שיגיע ארצה מהמהדורה הזאת קורא במקרה את השורות האלה, אני קורא לך: פתח ת'בקבוק!