פיק א פוקה מנערת אותך, מאכילה אותך ומחזירה אותך בחתיכה אחת

מכל האוכלים של כל הרחובות, ומכל אוכל הרחוב שיש לנו להציע, הפוקה הישראלי הוא המורכב ביותר לפיענוח.

כי מה לנו ולדגים נאים של ממש, הרי, איפה אנחנו ואיפה הוויטרינה הבוהקת הנדרשת במקומות כאלה, ואיזו מכת חום נדרשת להכות בך כדי שתיקח קיץ ישראלי ותשנע בתוך אדיו קערה שכזאת?

לכל הטורים של "אוכלים הולכים"

שווארמה ושניצלים בפיתה, פלאפל או סביח, תבשילים והמצאות וייבוא מקביל מחו"ל - הכול הולך פחות או יותר, בגבולות השחיתות. במדינה שהתרגלה לקבל במשך שנים מוקפץ *בתוך* באגט, וחלקים ממנה אפילו קצת מתגעגעים לזה עכשיו (אין הלשנות, רק קצת שיפוטיות), היכולת להתלונן על תפריטי סטריט-פוד איננה באמת נתונה.

ובכל זאת, בסינכרון מרשים עם תחילת העונה החמה הידועה יותר בשמה "אפריל-אוקטובר, ואביב תחפשו באירופה", מגיע לחופינו מותג Poke חדש, פרש לחלוטין, ומעורר את כל השאלות הישנות כולן, וגם כמה חדשות. לזכותו ייאמר, עם זאת, שעל רובן המוחץ הוא מצליח לענות. באופן מוחץ, כמובן. נו מה.

"פיק א פוקה" הוא הבייבי החדש במשפחה ההולכת ומתרחבת בעקביות של פוד טרמינל. ראשיתה בימי הקורונה, עם כינוסן של זה סושי, וונג והמבורגר ביג איב תחת קורות גג אחד - שניים, למעשה, בתל אביב ובראשון לציון - מהיר שעושה הרבה משלוחים ומעט פחות מכך שירות עצמי פיזי, והמשכה חצי עשור לאחר מכן, עם מותגי-בת דוגמת סאווג'.

בניגודל לתהיות הקיומיות שכבר פורטו כאן, הסיפור פשוט וטבעי לחלוטין מבחינה תפעולית ולוגיסטית, שהרי מהרגע שוויתרת על עצם קיומה של המסעדה עצמה והרמת תשתיות שיכולות לשרת כמה מטבחים במקביל, נותר לך רק לבחון מה עובד וכמה עובד, איך עובד ובעיקר-בעיקר - וזהו מדד המקצוענות הראשי פה - מתי להגיד סטופ, לעצור, לשקול ולוותר.

פעם קראו לזה "מטבח רפאים". היום יהיה הרבה יותר נכון לכנות אותו מטבח החזרה לחיים, או החזרה לשפיות.

הקערות הצבעוניות הללו שטפו את ישראל לפני עשור ויותר, מביאות בשורה מרעננת עם ספוט פרטי אחד על אבן גבירול, וכמה רשתות טובות בדרכן שהלכו בעקבותיו. חלקן עדיין כאן, ולאורך השנים הצטרפו אליהן שחקנים מבוססים שלמדו את המלאכה והפיקו לקחים מקודמיהם.

בסופו של דבר הרי, מדובר בבר סלטים, והשאיפה לטריות ימית צריכה להישאר מחוץ לדלתות הישראליות שלו. כן, יהיו פה דגים נאים וטעימים. לא, הם לא הגיעו הבוקר מהדייגים בנמל המקומי. ברגע שהציפיות מתואמות, אפשר להמשיך. "אל תאכלו Poke בעיר שאין לה סצינת דיג פעילה", הוא הכלל הגלובלי, ואחריו מין נהמת רוצים את הדבר האמיתי-אמיתי-אמיתי? סעו למאווי, סעו לטוקיו.

כאן, במדינה שכללים וחוקים הם אפילו לא בגדר המלצה, אפשר להגמיש את הסיפור ולהצהיר אחר כך במכס משהו על "החוצפה הישראלית" הסקסית. ברוב המקרים החוצפה הזאת טעימה יותר.

הקערות של פיק א פוקה מתחילות, כמובן, מלמטה - אורז סושי, אורז שחור או אטריות שעועית. משם, הדפוס ממשיך להוספת שש אפשרויות ירק-ירוקים (מלפפון, גזר, אבוקדו, בצל ירוק, פטריות שיטאקה, אצות וואקמה, אדממה, כרוב סגול, אושינקו, תירס, נבטים, סלרי, כוסברה, ג'ינג'ר, צנונית, עלי ארוגולה), ואיתן שמונה עוגני חלבון - טופו, סלמון נא, סלמון צלוי, טמגו, שרימפס מאודה, עוף צלוי, טונה אדומה נאה ועירבוב סלמון-טונה.

מסלול הבחירה מתכנס לקראת סופו עם קצת קראנצ'ינג (שומשום, פוריקקה, שקדים קלויים, צ'יפס קוקוס, שאלוט מטוגן, צ'יפס סלק ובוטנים קצוצים), מפתה עם עוד תוספות פוטנציאליות דוגמת קימצ'י וביצת ראמן, ונסגר סופית עם רטבים כמובן. קלאסיים יותר (סויה, טריאקי), טראשיים במתכוון (צ'ילי מתוק), ואלו שאמורים לעשות את ההבדל כולו (איולי וואסבי, מיסו-דבש, ו"רוטב הבית" שמערבב יחד בטבעיות סויה וג'ינג'ר).

המחיר הסופי, כל עוד לא השתוללתם עם אקטסרות, יוביל אתכם לאזורי ה-59-71 שקלים, לפי המרכיב העיקרי.

מדובר, לכל הפחות, בשיגוע של אפשרויות, תתי-נושאים, אופציות ישימות יותר או פחות, ומספר בלתי אפשרי לחישוב של קומבינציות.

הדגים הנאים יקבלו את מירב תשומת הלב (ובצדק - נאים תרתי משמע ובכמות בלתי מעצבנת), אבל עניינים כמו שרימפס וטמגו, או הדאבל של העוף והסלמון הצלויים, יאפשרו לכם להרכיב משהו קונבנציונלי במידה, הרפתקני במידה, תפור למידתכם.

עם הרטבים (טובים מאוד, מושקעים, עם קיק פיקנטי וסמיכות סלטית אידיאלית), עם התוספות, עם ההקפדה על רף מוצלח של טריות וצבעים, יוצאות כאן קערות מרימות, בלי שום כוונה להפיל אתכם בדרך. הערת ביקורת בונה אחת, כי בכל זאת: במשלוחים, עיקר הפעילות כאן כאמור, חייבים להפריד את הפריכים מהרכים, ולאפשר הרכבה בבית.

הניצוץ הנוסף מגיע לכל מי שהמילים האלה - בחירה, הרכבה, ניסיונות - מפחידות אותו, בדמות שלוש קערות בילט-אין (69 שקלים) שעושות הכול בשבילכם. בהן, תמצאו את "Pick In Japan" (אורז סושי, סלמון-טונה נאים, ביצת ראמן, פטריות שיטאקה, אצות, אבוקדו, מלפפון, גזר, אושינקו, אדממה ובצל ירוק, פוריקקה, שומשום קלוי, אפונת ווסאבי, רוטב הבית), את "Pick It Tropical" (אטריות שעועית, סלמון נא, אננס, סלרי, בצל כבוש, אדממה, אבוקדו, צ'יפוטלה, מלפפון, אצות וואקמה, בצל כבוש, שומשום קלוי, צ'יפס קוקוס, שקדים קלויים, רוטב סויה-טוגראשי) וכן את "Pick It Spicy" (אורז שחור, קוביות עוף, כרוב סגול, סלרי, כוסברה, אדממה, ג'ינג'ר כבוש, חציל קוריאני, קימצ'י, שומשום קלוי, שבבי בוטנים, שאלוט מטוגן, סויה-לימון).

זה מעניין ומגוון, זה מיוחד אבל לא מיוחד-מתיש, זה תבוני בשילוביו, וזה גם חוסך זמן. לצהריים של רובינו, הנושא האחרון קריטי. באשר לכל השאר, הטעים יביא גם אותם. אה, ואפילו בתוך אלה תוכלו להסיר ולהתאים קצת. אבל אל תגלו.

פיק א פוקה נכנסת לשוק תנודתי באופן בולט - לעתים מוצף באפשרויות, לעתים מתגעגע אליהן החוזקים שלה - ושל פוד טרמינל - אמורים לנטרל רמות סיכון קיצוניות, ולהרחיב מנעד שגם כך מתייצב גבוה על סקלת המשלוחים של שתי הערים וסביבותיהן.

אלו, עם זאת, רק מאפיינים עסקיים. בסוף, אתה נשאר עם קערה גדולה ומשביעה של אוכל, והיא לכל אורך הדרך שווה את זה. צבעונית, מרגישה בריא פי כמה מאינספור הארוחות הרגילות שלך, קלילה יחסית וגם בשיא השחיתויות שלה עדיין שומרת על פנים רגועות. סטריט-פוד ישראלי שמחזיר אותך בחתיכה אחת למשרד? אולי בכל זאת יש לנו תשובה.

פיק א פוקה, משלוחים בתל אביב ובראשון לציון