המעמיס, המקצוען, הוותיק והמוסד: 19 מנות שניצל שוות ברחבי ישראל

היש חצוף יותר משניצל בפיתה? עוף ולא עגל, ישראלי ולא אוסטרי, שלא לדבר על כל מה שאנחנו עורמים יחד איתו, בתוך הפחמימה. ברצינות, יש משהו יותר בוטה מההמצאה הצברית הזאת? ואם כבר אנחנו בשאלות - יש משהו יותר טעים ממנה?

מדריך שלם להכנת שניצל מושלם
6 מתכונים מעולים לשניצל
המיתולוגית, השכבתית, האורגינלית: 22 מנות סביח שוות ברחבי ישראל

כי נכון, זה רחוק מאוד מהמקור ושנות אור ממה שהתכוון המשורר זיגפריד כלשהו, אבל איזה כיף זה, ואיך בא לנו עכשיו, תמיד, בכל רגע, בדיוק פיתה כזאת. עם חומוס או טחינה, סלט קצוץ דק וחריף, ושניצל כמובן, עוף ולא עגל, ישראלי ולא אוסטרי. הכי ישראלי שיש, הכי טעים.

לכן, קבלו את מנות השניצל השוות בישראל (ואחת עם כוכבית שאי אפשר היה להרכיב רשימה בלעדיה). בתיאבון!

מוסד שאין סיכוי לפתוח רשימה עם אחר מלבדו, ואנומליית אוכל רחוב שמכריחה אותך לשפשף את העיניים, לסטור לעצמך במרץ, ולא להפסיק לחייך.

השניצל של תמיר, ותמיר בכבודו ובעצמו, עובד על היקפים ושביעות רצון, לקוחות חוזרים וניטרול טוטאלי של שאלת וליו פור מאני. הכמויות כאן עצומות, בגדר בדיחה שכולם צוחקים ממנה, אבל הכמות לא הייתה משנה עם שניצל בינוני הרי. פה הטיגון נון-סטופ, הטריות מעולה והכול פשוט-פשוט, הכי פשוט שיש, וטוב שכך. אגדה.

מוקד צהריים שוקק במתחם הצהריים השוקק מאוד של הבורסה, וזה אומר בעיקר דבר אחד - פה לא משחקים משחקים, וכן מצליחים לזהור גם מול התחרות העזה.

קוקו רוטיסרי של אילן ניב וג'יל גמון עושה בעיקר את מה שמרמז שמה, ומוסיפה ויטרינת סלטים מושקעת ובשר לרוב, כך ששניצל לא בטוח תהיה הבחירה האוטומטית שלכם פה, אבל היא בוודאי צריכה להיות אחת מהן. אידיאלי בעוביו, אידיאלי בטיגונו, אידיאלי כסנדביץ' או כחלק מסלט. אידיאלי, בקיצור.

כמעט מגוחך לדבר על שניצל במקום שבו העופות מסתובבים ברוטיסרי ללא הפסקה, אבל כשחושבים על זה, ומשקללים מקצוענות ועבודה קשה, ניסיון ומיומנות, וכישרון-עוף כמובן, כל מה שיוצא מהמטבח הקטן כאן הוא מצוין.

גם, ובמיוחד, השניצל. אורליס רוטיסרי בצומת כפר היישוב ברמת גן הופך מול עינינו למוסד בגלל פלאים כאלה - ג'בטה נהדרת, טיגון נהדר, כמות נהדרת ומחיר נהדר. את העוף קחו הביתה.

כשארז טיקולסקר ורן עצמון ממליצים על משהו, בטח אם המשהו הזה הוא אוכל, ובוודאי אם הוא שניצל, אנחנו כבר מתניעים.

מחברי מדריך החומוסיות הגדול המשיכו הלאה ל"פיתה או לאפה? המדריך הגדול לאוכל רחוב", ומתוכו שלפו המלצה מטוגנת נהדרת, על שמיל בבירה.

לדבריהם, "השניצלים חמים וטריים ומוכנים פה במחזוריות גבוהה. הם רכים, כמעט נמסים בפה" ואפילו הכמויות יפות". מה צריך יותר, בעצם?

זה קודם כל ולפני הכול מקום של בשר - אסאדו, סטייק, שורט ריב, בריסקט - שמסתמך, ובצדק על חללית-האם הירולשמית בלאק איירון, אפילו השניצל פה מגיע בגירסת בקר אגרנטינאית.

ובכל זאת, מחנה אסאדה יודעת את האוכל שלה, יודעת את הקהל שלה, ויודעת את העבודה שלה. והעבודה הזאת היא גם חלה גבוהה עם שניצל עוף מטוגן כהלכתו, חציל מטוגן ובצל שחום, סלסת ירקות שרופים, טחינה ורוקט. מקצוענות.

הדוכן הנהדר בשוק התקווה מככב בכל רשימת סטריט-פוד, כולל במדריך הסביח שלנו. זה לא משתנה גם כשעוברים לשניצל, כמובן.

כי בוטקה 23 עושה אותו *יחד* עם פלאפל ו*יחד* עם סביח, ואיכשהו זה גם מפלצתי וגם מעורר תמיהה והכי-הכי עובד. הכי עובד שיש.

כל הסימנים מעידים על ניצחון עוד לפני שאתה מזמין פה משהו, וכל הסימנים מוכיחים את עצמם אחרי ההזמנה.

הפינה של אלי היא אכן פינתית, ובשעות הנכונות ביותר של הרעב - סביבות 11:00 - היא מתחילה לפתח תור בהתאם, אבל זהו תור שמח עם המתנה מבורכת, שבמהלכו ובמהלכה אפשר להתלבט (ואז ללכת על השניצל כמובן).

כמו פעם, עדיין עכשיו. כמו בשיר ההוא, עם התור הקבוע, ברחוב שהכול סביבו מתחלף ומתחדש, חוץ מהפינה הזאת.

אצל ציון עושים שניצלים בפיתה. בדרך מהים, בדרך לים, זאת עדיין אחת המנות הכי טובות שי שלנו.

ברחוב, ובאזור, שבהם כמעט כולם מנסים לפתות אותך עם חדש ונוצץ, המזללה הפינתית הזאת חוזרת מדי בוקר וצהריים למקורות - אוכל טעים, שמוכן במקום, לוהט, משביע, מצוין.

אלוף השניצל ברחוב החשמונאים מאכיל כבר יותר מחמישים(!) שנים את עובדי העיר ואת רעביה. יש בתפריט שלו להיטים נוספים, אבל שניצל, זה הסיפור. סיפור של אליפות.

אין רשימת אוכל רחוב, אין גם רשימת פיתות, סביר להניח שאין גם רשימת אוכל, וכנראה גם לא רשימת ישראלים, בלי אריאל רוזנטל.

הקוסם, על שני מיקומיו בתל אביב, הוא עדיין אותו ומופת, קובע סטנדרט, ומשמר ערכים ועקרונות. הפיתה עם השניצל, במקרה הזה, היא רק תוצר העבודה הקשה הזאת, הכישרון, והרצון להמשיך. קסם שכזה.

כניסה חדשה יחסית, ומרשימה בלי שום יחסיות, לרשת ההולכת ומתפתחת של מאור זגורי ונדב שלום.

פלאפל האק עושה פלאפל כמובן, ומפליגה גם עם חומוס וסביח, סיגרים וקובה בפיתה, אבל כריך השניצל שלה שווה הגעה מיוחדת, עם חלה טריה, מריחות צבעוניות שמתפקדות מצוין אחת מעל השנייה, נתחי עוף עבים ופריכים כאחד, חציל וטפטופים של שמחה.

רמאות קשה, כמובן, שהרי אנחנו מתמקדים כאן בשניצל ככריך, אבל אי אפשר באמת להרכיב רשימה ישראלית כזאת בלי איזכור, הצדעה, קידה, לאחת המנות המפורסמות במקומותינו.

השניצל של קפה נואר הוא קונצנזוס דקיק-פריך, ענקי בממדיו אבל מזערי בשמנוניותו, מלאכת מחשבת של מסעדנות, מכונה מטבחית, ומנה שאי אפשר להעביר חיים בעיר, ובמדינה, מבלי לטעום. לטעום, ולחזור. לחזור, ולחזור שוב. תמיד.

הרשת הגדולה התכנסה והתמקדה ועדיין מגישה תפריט פיתות מגוון שרובו ככולו בשר, אבל מתוכו, ומתוכה, אנחנו עדיין שומרים נאמנות לשניצל.

הפיתה של פיתה בסטה נהדרת, וגם החלה. שתיהן יחד גולשות לכיווני הכריך-שישי הידועים, אבל תוספת של ביצת עין הופכת הכול לעסיסי יותר, לצהוב יותר, ולמלכלך יותר - בקטע הדירטי של המילה. טעים, תמיד.

פנינה משפחתית דרומית שעובדת כמו מכונה. הבאגטים טריים וחמימים, ובעיקר גדולים מאוד, הצ'יפס מצוין והסלטים מעלים את הכול רמה אחת למעלה.

שניצל בוארון מוסיף לכל זה, ובכן, שניצלים, והרבה, ברצועות בינונות בעוביין, מטוגנים במקום כמובן, ובמחיר שמבהיר לך היטב שאתה כבר לא בשטח השיפוט התל-אביבי. פסטיבל.

לא בדיוק יעד של נוף קסום ופסטורליה. גם לא סופר-מצטיין בחוויתיות ובאטרקציות סביבתיות רבות, אבל הלחמניה של אתי בלוד עושה שניצל מדהים, אז כל השאר בעצם לא כזה חשוב.

זה מתחיל, ובכן, בלחמניה מושלמת, בכל זאת, ואיתה שניצל מצוין, מטבוחה וחציל מטוגן, וכל העסק הזה נעטף במחירי אנחנו-לא-בתל-אביב נהדרים, כך שהוליסטית זה שיחוק אמיתי.

מסעדת פועלים קטנטנה, עם ארבע מנות בתפריט, ודאי יודעת מה היא עושה. והיא יודעת.

הסנדוויץ' של אמא בפתח תקווה קצת נחבאת אל הכלים בכל הקשור ללוקיישן, אבל עם כל השאר היא עושה נפלאות. שניצל שישי, שניצל סביח, חציל מצוין וחלה נפלאה. הכול טעים פה, על לא דבר.

באגט ליודעי דבר, מהאיש שיודע כל מה שצריך לדעת על באגטים, על כריכים, על שניצלים ועל שירות.

חיים שניצל שומר על פשטות עם אפייה טרייה וטיגון מעכשיו לעכשיו, כמויות נדיבות וסלטי ויטרינה שעושים חשק להעמסה. הצניעות שלו היא רק התיבול המנצח מעל הכול.

מוסד ותיק שרץ על פני הגלובוס השניצלאי מנקודת המוצא של רחוב אחוזה, אבל הבסיס הוא עדיין הבסיס, והעוגן - עוגן.

המנה של שניצל'ס גדולה ומשביעה, טריה וחמה, משחקת יפה עם מרקמים ושילובים ובעיקר מנצחת עם ווליו פור מאני חריג יחסית באזור, ובמדינה כולה. כל השאר פחות רועש עם שניצל כזה.

פחות אולד סקול ויותר ניו-וויב, אבל הביצוע מחייב והשניצל מחייב עוד יותר.

סבתוש החיפאית בונה כמה כריכי חלה מוצלחים, אבל השניצל הוא עדיין הבסיס - בכמויות, בשידוכי החצילים והמטבוחה, בטחינה הזולגת ובחלה המצוינת לכשעצמה. אוכל של סבתא, בבית.