מדי שנה, כשמגיע חג החנוכה אני נזכרת איך בשנת 2000, ממש לפני נר ראשון, קיבלתי נר ראשון של פיטוצין לזירוז הלידה הראשונה בחיי. כמה ימים אחרי הלידה, ירדתי ללובי בית החולים, שם קפץ עלי ריח הסופגניות הטריות, אכלתי אחת ואז הפנמתי שילדתי את בתי הבכורה בחנוכה ושכנראה בזכות זה זכיתי לחיים שלמים של אור עם הגורה החדשה שלי.

תמר שלי תהיה מחר בת 15! חמש עשרה! לא הגיוני, בואו נספור שוב. היא נולדה בשנת 2000, כאילו ידעה שלאמא יש בעיה עם חישוב מספרים ובחרה להיוולד בשנה עגולה כדי שאף פעם לא אתבלבל בספירה.
אני נזכרת איך היינו רווקים שמנמנים, חולקים בית קטן עם תריסים ירוקים, כלב צהוב וחולדות אפורות בגג. עבדנו, נסענו תדיר לחו"ל ובעיקרון נהנינו מהחיים ולא הרגשנו שחסר לנו כלום. כשתמר ננטעה בבטני התחלתי להתרכך... מאשה קולית הפכתי לשלולית - בוכה מול פרסומות בטלוויזיה ואוכלת כל הזמן. הרגשתי שזכיתי להיות אשה וכמה התברכתי שנבחרתי לעבור את ההיריון הזה ואת הדיאטה שתבוא אחריו. לא הבנתי על מה הרופא מדבר כשאמר לי "נעמה, אני אומר לך שוב, סעי הביתה, תארזי תיק, את יולדת היום!" הייתי בשוק מהחוצפה שלו, הרי לא כך תכננתי! בדיוק סיימתי לעבוד, נפרדתי מכולם והתכנון היה ללכת לביקורת אצל הרופא ומשם לנסוע הביתה ובדרך לקנות כמה סמבוסקים ורוגלך לסופ"ש ואז לנוח בבית עוד שבועיים עד ללידה. אספתי את בעלי בדרך, נסענו בהלם מוחלט הביתה, ארזנו תיק, נפרדנו מהכלב ומהחולדות ויצאנו לבית החולים. כשנחזור ידעתי, הכל יהיה כבר אחרת.

תמר הנדירה שלי הגיחה לבסוף בניתוח חירום לאחר 30 שעות בהן היא וגם אני עשינו כל מה שיכולנו. כשקיבלתי אותה לידי לא האמנתי כמה היא יפה, כמו אסקימואית קטנה. ליטפתי בעדינות את שערה השחור ובכל פעם שנלקחה לחדר התינוקות נרדמתי כשאני מריחה את ניחוחה מתוך היד שלי. היתה זו אהבה ממבט ראשון שהולכת ומתעצמת עם כל יום שעובר. כשחזרנו הביתה עם האוצר הקטן הציפו אותי ריחות בישול. אבא רכן מעל סיר השעועית הירוקה המבעבע על הגז ואמא קישטה את כל הבית בוורדים והגישה לי תה צמחים עם מעמולים. הרגשתי אז הכי ילדה של אבא ואמא ובנקודה הזו בה הפכתי לאם בעצמי, יכולתי לחוש קרובה אליהם מאי פעם.

התינוקת התבררה כהתגשמות כל החלומות. כשהיתה בת שנה ושקלה משקל נוצה הציעה לי חמותי להתחיל לתת לה דייסת קורנפלור "ותוך שבוע יהיו לה לחיים סופגנית", זה עבד. תמרי לא הסכימה לאכול כל דבר וכשגדלה הביעה את רצונה בבירור "אמא תני לי מרק עוף עם ירקות ושקדי מרק - בלי המרק, העוף והירקות" יש לה חיך ואף רגישים כל כך. היא תדע להגיד בבירור אילו ירקות נחתכו על הקרש עליו פרסתי לה עגבניה או אם השתמשתי בשמנת עמידה או טרייה.

השנים רצות להן כלכך מהר מדי וכיום אני חובקת נערה אשה יפהפיה שניחנה בנפש אצילית ויכולות אינסופיות של חכמה, למידה, אמנות וצחוק. היא יד ימיני בקונדיטוריה וכשהיא לידי בעבודה, מציעה רעיונות מדליקים ומבצעת כל משימה בכזה שקט נפשי ומקצועיות - שוב גולשת לי האהבה מכל החורים ואני תוהה איך יתכן שיצאה לי בת כזאת מופלאה.

אז לפני שנדליק נר אחרון בחנוכיה, קבלו ממני מתכון שהופך סופגניות מאתמול למאפה חמים, קרמי וטעים טעים בקלי קלות.סוף שבוע נעים וחמים לכולנו.