פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פיאסקו חובבני: אבי אפרתי בהלם ממדריך גו-מיו החדש

      לא בטוח שקיימות די מילים בשפה העברית לתיאור החובבנות, החפפנות, המנותקות וחוסר ההבנה הנשקפות מהספר הצהוב עם הכיתוב האדום הנמכר מהיום בחנויות. אבי אפרתי מסביר למה פרויקט גו-מיו מיותר בעליל בימים אלו בישראל

      מדריך גומיו (מערכת וואלה! NEWS , יעל לאור)
      פיאסקו (צילום: יעל לאור)

      פיאסקו, כנראה שאין מונח מדויק יותר לתיאור "גו מיו ישראל 2018" - מדריך המסעדות החדש שהושק השבוע ברוב הדר צרפתי, בתל אביב. המפגש עם הדפים הראשונים הביא להרמת גבה. ככל שהתקדמתי בקריאה החלה התדהמה לתפוס את מקומה. לאחר עיון חוזר ונשנה בספר אינני בטוח שקיימות די מילים בשפה העברית לתיאור החובבנות, החפפנות, המנותקות וחוסר ההבנה הנשקפות ממנו.

      נתחיל במסעדות: OCD הלא בשלה בלשון המעטה, המסעדה הטובה בישראל עם 16 נקודות מתוך 20? רז רהב, שמרוב עצים לא מרגישים באוכל שלו את היער ושבארוחה אצלו כמעט ולא נתקלתי במנות טובות באמת, שף השנה? פרונטו הנפלאה, של דייויד פרנקל, ששווה - בהליכה, עם יד אחת קשורה, כוכב מישלן אחד לפחות - 12 נקודות בלבד? הדסון, המסעדה שהקפיצה את תרבות הבשר בישראל שנות דור קדימה, לא נכנסה למדריך? האם בודקי גו-מיו היו בהדסון והחליטו שהסטייקים של מתן אברהמס אינם טובים דיים או שסתם לא יצא להם להגיע לשם? מי הגאון שמיקם את ברוט (יאיר יוספי ועומר בן גל) ובר א וין (עינב אזגורי) המצוינות בקטגוריית "פופ" יחד עם אבו חסן ושקשוקה? פאסטל (הלל תוואקולי) האיכותית והמושקעת 10.5? מילגו ומילבר של מוטי טיטמן, מסעדה מודרנית מצוינת לכל דבר ועניין, עם 12.5 נקודות; כמו רביבה וסיליה ופחות משגב ארט המזעזעת? אסף דוקטור המנוסה והותיק הוא, בגילו המתקדם, הכשרון הגדול הבא? קאב קם (יריב מלילי) וסנטה קתרינה (תומר אגאי) בחוץ? אפשר להמשיך ולמנות כך עוד ועוד בחירות ביזאריות, שמנעד התגובות אליהן נע בין גיחוך ובוז לזעם. כך או כך ברור - רציני זה לא.

      פאדג' שוקולד (יח"צ , דרור עינב)
      פאדג' במסעדת פרונטו. דירוג נמוך מדי (צילום: דרור עינב)

      עוד סובל המדריך מבעיה מהותית בכל הנוגע לסטנדרטיזציית הבדיקה. מהיכרות עם תפריטי רבות מהמסעדות ניכר כי בחלק מהמקומות אכלו הסוקרים בצהריים ובחלק בערב. כל מי שחי כאן ומסתובב במסעדות יודע שהיצע הצהריים רחוק מלשקף את המגוון שבאמת קיים במסעדה. גם ככה הערכות של סוקרים שונים הן עניין מורכב, בלשון המעטה, מבחינה מתודולוגית. באופן שהן התנהלו כאן אין מנוס מלקבוע שההליך פגום ביסודו.

      עריכה? המדריך נע מימין לשמאל, כספר עברי. המסעדות כתובות בעברית, אנגלית, צרפתית ורוסית אבל מסודרות לפי סדר ABC. וכך, אוזריה, למשל, איננה ממוקמת עם מסעדות המתחילות בא' אלא ב-O. על איכות הכתיבה, שכולה הקלישאות, ועל טיב העריכה מוטב שלא נוסיף. יין? כמה חוצפה ועזות מצח נדרשות כדי להביא רשימה שכזו, שברור שלא מבוססת על טעימה רחבה ומקיפה, כמייצגת את מיטב יינות ישראל? אין לכם כלים אמיתיים להתבוננות עומק ביינות ישראל? לגיטימי, דלגו על זה. באופן שבו נוכחים הדברים, זה נראה נורא.

      אבל כל אלו אינם אלא הסימפטומים, לא העיקר. הדיון האמיתי נסוב סביב השאלה האם יש באמת צורך בגו-מיו ישראל. במחצית השנייה של שנות התשעים כבר נעשה ניסיון להביא את גו-מיו לישראל. זה החזיק מספר שנים וגז מן העולם. "גו-מיו, גו הום" כתב על אחת המהדורות ההן, במידה רבה של צדק, עמיתי רון מיברג.

      האם יש בישראל די מסעדות סבירות עד טובות לאכלוס מדריך שלם? כמי שמסקר מספיק שנים מסעדות בישראל אני נאלץ לקבוע, לא בלי צער, שהתשובה חד משמעית היא שלילית. אלא מאי? מישהו מאד רצה שיהיה בישראל גו-מיו. יש בזה, מן הסתם, קצת מניעים כלכליים, קצת רומנטיים, קצת ציוניים; וזה גם מגניב. בדיוק כשם שיש אנשים שנורא חשוב להם להיות בעלים של מסעדה או קבוצת כדורגל. אז יש ספר ואת עמודיו, מה לעשות, חייבים למלא. וכך מצאו את דרכן למדריך המון מסעדות ובתי אוכל שמקומן לא יכירן כמומלצות באופן כלשהו בשום; כל שכן כחלק ממדריך בינלאומי מכובד.

      בשר במסעדת הדסון (יח"צ , דן פרץ)
      איך מסעדת הבשר הכי טובה לא ברשימה? בשר בהדסון (צילום: דן פרץ)

      אפשר לומר זאת גם כך: בישראל כולה, מדן ועד אילת, לא פועלות 20 מסעדות שהיו מצליחות להיכנס לגו-מיו צרפת. ומשכך הוא המצב, מיזמים מהסוג הזה, המתיימרים לקדם את תרבות האוכל והמסעדות בארץ, עושים את ההיפך המוחלט.
      סצינת המסעדות המקומית הולכת ונחרבת בשיטתיות בשנתיים האחרונות על רקע משבר כלכלי החריף ביותר שידעה מאז ומעולם. בכל חודש נסגרות עוד ועוד מסעדות, חלקן טובות וראויות. לא יודע האם שמתם לב לכך אבל גלי פתיחות מסעדות כמו שהיו כאן פעם כבר לא באמת מתרחשים, בטח לא באינטנסיביות וברמות ההשקעה הזכורות מפעם. על רקע זה, דבריהם של קום דה שריזה - נשיא גו-מיו העולמי וסרז' סלם - נשיא גו-מיו ישראל, אודות התוצרת המרהיבה והדינמיות המופלאה של השפים בישראל, ממחישה נתק הזוי. לכל מי שחי את הסצינה המקומית בימים אלו היא בוודאי מרגישה כמו פסיכדליה למתקדמים.

      המסעדנות הישראלית לא תפיק דבר מהמדריך הזה; בטח לא ברמת הביצוע הנוכחית שלו. אם לא נראה שינוי רדיקלי, מהמסד לטפחות, לקראת מדריך השנה הבאה, לא יהיה מנוס מלקבוע חד משמעית: גו מיו ישראל הוא פרויקט מיותר בעליל.