משקה קל: יינות אדומים שכדאי לקרר

בצל הירידה בצריכת יין אדום, ואולי כניסיון לעודד את צריכת מה שנתפס בעיני תמיד כ"יין אמיתי", אני מקדישה את המדור הנוכחי לאדום הלוהט ולא סתם. לפני כמה ימים ישבתי עם חבר בבר יין ואז הוא זרק לי: "תשמעי, אני חושב שצריך לנרמל שתיית יין אדום קר". מפה לשם, החלה שיחה סוערת עם מישהו שמתעסק בתחום די הרבה שנים שהסביר לנו שקשה לחנך את השוק מחדש.

לא הבנתי אם הכוונה לשוק שמייצר או לשוק ששותה, אבל הטענה הייתה שבישראל עדיין מתעקשים להידבק לזנים קלאסיים ופחות לתת דרור ליינות האדומים הקלילים, שאפשר לשתות לאורך השנה, בסנכרון התחממות הגלובלית שאיך לומר בעדינות, לא משאירה לנו הרבה חורף.

אני מניחה שכול התשובות נכונות. בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר יצרנים שעושים יינות קלים לשתייה. החשיפה ליינות מהעולם, מעודדת את קהל השתיינים הישראלי לבחור משהו "קליל ונעים". זו כבר לא בושה.

בגדול, יש כמה קריטריונים ליינות אדומים שנכנסים לקטגוריית ה"קיציים", קודם כל אחוז אלכוהול נמוך יחסית (נניח עד 13% בממוצע), קריטריון נוסף הוא אופי היישון. טאנינים של יינות המתיישנים בחביות עץ למשל, עלולים להכביד על היין בוודאי אם הוא מקורר, יינות שהתיישנו בחביות עץ לאורך זמן יהיו "עציים" וכבדים יותר.

מה עם הטעם?. האיזון הזה שאנחנו מחפשים בחיך, מגיע בין היתר בזכות טאנינים שאינם תוקפניים. והזנים? זה תלוי. גמאיי למשל, הוא ברוב המקרים זן שנעשים ממנו יינות קלילים קלאסיים. הגמאי של המותג "לה בל אנג'ל" למשל, הוא יין שכייף לקרר ולשתות בקיץ. וגם להגיד את השם שלו.

ויש גם מקומיים: גרנאש מסדרת "אור" של יקב הרי גליל. סדרה שמגיעה בעיקר למסעדות. לגרנאש יש ארומה פירותית קליה ועוצמה בינונית, והוא יושב טוב בפה ובנפש. אני אוהבת את הזן הספרדי הזה, ותמיד מפתיע אותי שלא הרבה אנשים מכירים אותו או ירוצו להזמין דווקא אותו במקום מרלו. אז קדימה. תנסו.

אפרופו הרי גליל, כדאי לציין גם את הבלאן דה נואר הנהדר שלו. נכון, הוא יין לבן יבש אבל הוא נעשה ממאה אחוז ענבי גרנאש אדומים. מה שאומר שעל אף צבעו, המאפיינים של הזן נשמרים בו.

ניפורט, נאט-קול, דרינק מי אדום, שרכשנו לפני כמה ימים, הוא מסוג היינות האלה שיוצרו במיוחד כדי להישתות קרים מתוך אג'נדה. היינן של היקב דירק ניפורט, הוא אחד אנשים שהצליחו להביא את האדג'יות לתעשיית היין הפורטוגלית, על ידי כך שהוא מייצר יינות טבעיים, רעננים וקלים לשתייה.

הנאט-קול של ניפורט, נעשה מענבי באגה, שמתאפיינים בפרחוניות ורעננות, ואם תשימו אותו חצי שעה במקרר לפני הפתיחה, תראו ישועות. אותו כלל חל גם על ירמן רד אנג'ל המינרלי, ואם כבר נגררנו לקטגוריית המינרליים שווה לבדוק את היין האוסטרי יודית בק, צוויגלט, שמבטיח חוויה אחרת לגמרי. באחריות.

איתי להט למשל, עושה יינות מקומיים קלילים בדיוק למטרה הזאת. ה-GSM המוכר שלו יין אדום שאפשר לשתות גם בקיץ. גם קובי ארביב מיקב רקנאטי מקפיד על אדומים שמתאימים לחלוטין לאקלים הישראלי, הביתוני שלו, עונה על כל דרישות הקטגוריה. אני אפילו לא מקררת אותו, הוא נפלא כמו שהוא. גם ים תיכוני וגם כייפי לשתייה בקיץ. וכמובן ה-GSM של יקב כישור שהוא אחד המהנים בעיני ונמצא ברשימת היינות שאני חוזרת אליהם שוב ושוב.

לסיכום, לא חסרים יינות אדומים להמשיך איתם את האין חורף. הרשימה שנתתי כאן חלקית ומבוססת בעיקר על הטעם האישי שלי ורשימת שתייה שחוזרת על עצמה לאחרונה. אבל צאו לשטח, וחקרו. התחום שופע. את הבקבוקים, חלקם בגזרת היינות הטבעיים, תמצאו במקומות ייעודיים שממש שווים את מאמץ החיפוש, ויש לא מעט יינות מזנים קלאסיים לגמרי (GSM למיניהם) וים תיכוניים, שנמצאים מתחת לאף שלנו. לא משנה במה תבחרו, רק אל תפסיקו לשתות אדום.