מואה זה היקב הזה

"בואי נימלט מהאספלט" כתב בזמנו ירון לונדון ואני מודה שלמרות שנולדתי מאתיים שנה אחרי שהשיר הזה יצא, עדיין בכל פעם כשהייתי נוסעת על כביש הערבה בואכה אילת הייתי מזמזמת אותו.

אילת הייתה פעם עבורי עיר מקלט מכל הצרות שהתרחשו במדינה. אזור לא מוכרז. אלא שאז נכנסו החות'ים לתמונה, והמפלט האחרון או אולי שביל הבריחה הסתכם במסקנה שאין יותר לאן לברוח.

"אז זהו שיש" אמרה לי חברה טובה שגרה כמה שנים טובות בערבה. מידי שנה הייתי מקפידה לבוא ולבקר איתה בנוף ילדותה, והיינו נזרקות לריטריט יוגה, אליו הייתי מביאה לא רק מזרן ובלוקים של תרגול אלא גם כמה בקבוקי יין.

בפעם האחרונה שהיא שכנעה אותי להגיע לאזור הערבה התיכונה, איזה חבריקו מהמזרח החליט לשגר לשם כטב"ם ואני קצת פחדתי. אבל כבר הזמנו מקום, המזרן גולגל, הקטורת בערה, ולא נותר ברירה אלא לפתוח את השנה החדשה בריטריט מדברי של שתיקה, תרגול וניקוי הנפש.

אחד מהבודהות, אלוהים יודע מי זה היה בדיוק, טען שאנחנו לא יכולים לברוח אף פעם מעצמנו גם אם ניסע רחוק. אז החלטתי שבניגוד להרגלי, ולניסיונות הבלתי אפשריים שלי להתנתק טוטלית מהמתרחש, אזרום עם המים ואטפל בכוח בחרדה מכבישים פתוחים בזמן מלחמה, מקסימום תהיה לנו חוויה ונשתטח לנו עם נחשים מחוץ לאוהל, תחת לכיפת השמיים בהישמע האזעקות.

הסיבה להקדמה הארוכה הזו היא כדי להכניס לכם קצת רוח במפרשים בתקופה שאי אפשר כבר למצוא מקום לטייל בו בשלווה, ולגרום לכם, רגע לפני סוכות לארוז כמה דברים ולנסוע דרומה.

היעד: ערבה. חמסה חמסה, זה אזור ספציפית בטוח יחסית ומרוחק מעינם של העירקים ושות'. אבל לא משנה היכן תלונו, בעין יהב, חצבה או צוקים, קחו בחשבון שאתם חייבים להגיע למושב צופר, 'ליקב מואה'.

מכאן, אפילו לא אנסה להיות אובייקטיבית, כי קצת התאהבתי בהם, אז תצטרכו להאמין לי. מדובר ביקב משפחתי, אפשר לומר הראשון שנוסד בערבה.

יהודה וצביה פרידמן שעומדים מאחוריו, נפגשו בקיבוץ מפלסים כשהיו צעירים, ותקעו יתד חלוצי במושב צופר לפני ארבעים שנה בערך. למי שהערבה נראית לו כמו מדבר אחד גדול: המושב קרוב לצוקים וספיר, כמה קילומטרים צפונית מהקילומטר המאה ואחת המפורסם לאילת.

היתה להם תשוקה ליין, אהבה לחקלאות וידע רב בתחום, שהביאו להקמת היקב בו עובדים כיום כל בני המשפחה. במקביל הם מטפחים מרכז מבקרים קסום, נווה מדבר ומקום שאפשר לנשום בו בלב שומקום.

מואה אם תהיתם, היא מצודה עתיקה שנמצאת ליד המושב, והייתה בעבר פונדק דרכים, ומבנה היקב היה בית אריזה לפלפלים.

מי כמוני יודעת שלא לכל יקב משפחתי עם סיפור טוב יש גם יין טוב. אבל במקרה הזה, יש פה זוג ידיים שיודע היטב מה הוא עושה. זה יקב מדברי במלוא מובן המילה, שהכרמים שלו נמצאים במצפה רמון, טרואר מיוחד ומאד ישראלי שצריך לדעת להתמודד איתו, אבל כמוהו בשום מקום אחר בעולם.

מה בכרמים? מלבק, קברנה סוביניון, סירה, קברנה פרנק, סוביניון בלאן, שרדונה ושנין בלאן.

מרכז המבקרים, שהיה צריך לגרד אותי בשפכטל כדי לעזוב אותו, פתוח בכל יום, גם בחול המועד סוכות, כולל בחג עצמו ובימי שבת בין השעות 12:00-18:00 (בערב החג פתוח עד 17:00).

אפשר לעשות טעימה מודרכת, אפשר להזמין 4 טעימות וארוחת גבינות, ואפשר סתם לקפוץ לבקר, לקנות כמה בקבוקי יין, לחזור לצימר/ אוהל שלכם ולקוות, כמוני, שמה שראיתם שזז בשמיים זה רק כוכב נופל.

המלצה אישית שלי: 'מואה בלאן '(שימו לב שיש לכם איך לקרר אותו אם אתם לוקחים אותו לקמפינג), בלנד של שנין בלאן, רוסאן, סוביניון בלאן שרדונה. כל מה שצריך מול ירח במדבר. והמחיר: 110 שקלים. גם הסירה נהדר (בעונה הזו כבר קריר במדבר בערב, ברמת סוודר וייןאדום זה בול לעכשיו).

וגולת הכותרת מבחינתי, הייתה: 'מואה, מלבק אמפורה'. מלבק שזיפי מושלם, שהתיישן לו במשך חצי שנה באמפורת חרס. מחירו אינו זול אמנם:150שקלים, אבל קחו בחשבון כי מדובר ביין אחר ומיוחד ששווה את ההשקעה.

לפני שאתם מגיעים מומלץ להזמין מקום בטלפון: 052-3666095