2026. שנת בציר עם פוטנציאל אדיר

בבציר הראשון שלו בתפקיד היינן הראשי של יקב רקנאטי, מאירם הראל לא ממהר להכריז על מהפכות. הוא מקשיב.

הראל מסתכל על העשבייה שבין שורות הגפנים, בוחן את הצמחים שצומחים לצד הכרם, ומנסה להבין מה הטבע מספר לו על הבציר המתקרב.

"אני עוד לומד ברמה החווייתית," הוא אומר. "מאוד חשוב לי לראות מה קורה מסביב, ולא רק בתוך המבנה של היין."

"כשאני מטייל עם הילדים אני מסתכל גם על הצמחייה. יש צמח שנקרא גזר קיפח, ובדרך כלל הוא מופיע הרבה יותר מוקדם. השנה ראיתי אותו מתחיל לבצבץ רק בסוף אפריל."

"זה איחור של כמעט חודש. אנחנו כבר ביולי ועדיין רואים צמחייה של אביב. אני מסתכל על זה ואומר לעצמי אוקיי, זה מעניין."

עבור הראל, שנכנס השנה לתפקידו ביקב רקנאטי זו אינה הערת אגב של חובב טבע. אלה סימנים שמלמדים על אופייה של העונה לא פחות מבדיקות מעבדה.

"זו שנה מיוחדת מאוד ולא אופיינית, עם פוטנציאל אדיר." הוא אומר. "וזו באמת לא קלישאה. אם נשווה לרגע לשנה שעברה, בשנה שעברה כמעט לא היה חורף."

"השנה לא קיבלנו את החורף שתמיד היינו רוצים, כי הוא התחיל מאוחר. אבל הוא גם הסתיים מאוחר, וזה עשה לנו טוב מאוד. כולנו זוכרים את הגשמים של ערב פסח. הם הגיעו בדיוק בזמן."

המשמעות, הוא מסביר, הייתה הרבה יותר עמוקה מעוד כמה מילימטרים של גשם.

"התחלנו את העונה עם קיבול שדה מלא. כלומר, הקרקע הייתה רוויה במים, והצימוח היה חזק. כשהגעתי ליקב רוב הכרמים עדיין לא נגזמו. אף אחד מאיתנו לא ידע שהחורף יתארך, אבל בדיעבד זה שיחק לטובתנו."

"הגפנים קיבלו את כל שעות הקור שהן היו צריכות לקבל, אחר כך עשינו את הזמירה, וראיתי לבלוב מאוד אחיד."

"אחר כך גם התפרחות הגיעו בצורה אחידה, ועכשיו גם ההבשלה מתקדמת בצורה אחידה. ליינן שנכנס לתפקיד חדש, זה נותן הרבה שקט."

"אני לא רוצה לפתוח פה לשטן, באמת שלא, אבל אני מרגיש שלפחות השנה הכרמים מסתכלים עליי ואומרים לי: 'אנחנו נעשה לך ג'סטה. אנחנו נהיה בסדר'."

צפוי בציר מאוחר השנה?
"בחלק מהכרמים אנחנו באיחור של כשבוע עד עשרה ימים ביחס לממוצע או לשנה שעברה, אבל אני רואה בזה איחור חיובי."

"אנחנו נמצאים עכשיו בתחילת שלב ההבשלה, בין אם מדובר בזנים האדומים שמתחילים להחליף צבע ובין אם בתחילת אגירת הסוכרים. אם מזג האוויר ימשיך לשתף פעולה, אני מניח שהבציר יימשך לפחות עד סוף ספטמבר."

זה השלב שאפשר לנשום בו לרווחה?
"אנחנו נמצאים כרגע במקום מאוד יפה, אבל עוד לא חווינו את סטיית התקן. השאלה היא מה יקרה בהמשך. האם נקבל גל חום משמעותי? האם ההבשלה תמשיך להתקדם בצורה מתונה? בסופו של דבר אנחנו עובדים עם הטבע, ואי אפשר לדעת."

הראל לא מתייחס לכרם כאל פס ייצור, אלא כאל מערכת חיה שצריך להבין לעומק. "האינדיקציה שלי בימים האלה היא לא כמה ענבים טעמתי, האינדיקציה היא כמה קרם הגנה כבר סיימתי."

"אני מסתובב בכרמים, עובד עם הצוות על ההכנות לבציר, עובר על המכונות, נמצא בשטח. עוד מעט נתחיל לדגום הרבה יותר ענבים, אבל כרגע זו תקופת ההכנה. אנחנו פשוט נושמים עמוק ומתכוננים."

יקב רקנאטי מעבד כיום קרוב ל 2000 דונם של כרמים, רובם בגליל העליון, לצד חלקות בגליל התחתון, ברמת הגולן ובאזור קדרון.

בכרמים גדלים כ־20 זני ענבים שונים, מזנים בינלאומיים כמו קברנה סוביניון, שרדונה, סוביניון בלאן ומרלו ועד לזנים מקומיים דוגמת ביתוני ומראווי, שמזוהים עם בית 'אטלייה' של היקב.

"זו שנת למידה עבורי," מסביר הראל. "אני רוצה לייצר לעצמי את ההיכרות ואת האינטימיות שמגיעה עם הענבים. ללמוד את הכורמים, להבין כל חלקה, לראות עם מי אפשר למשוך עוד קצת את ההבשלה ועם מי אולי פחות. בסוף זו מערכת יחסים ארוכה. אני רוצה שיהיה טוב לכולם."

שינויי האקלים הפכו בשנים האחרונות לאחת השאלות המרכזיות בעולם היין. ביקבים באירופה מחפשים אזורי גידול חדשים, באוסטרליה ובקליפורניה מתמודדים עם גלי חום קיצוניים, וגם בישראל הדיון כבר מזמן אינו תיאורטי.

"ברור ששינויי האקלים משפיעים, אבל אני חושב שאנחנו בישראל למדנו להתמודד עם התנאים שלנו. אנחנו יודעים לנהל את הכרם. כל עוד יש מים בקרקע, אנחנו יודעים לנהל נכון את הנוף של הגפן, גם כדי לא לבזבז מים וגם כדי להצל על האשכולות. בסוף העלים הם מערכת המיזוג הטבעית של הענבים."

בעתיד תצטרך להתאים את הזנים בהתאם לשינויי האקלים?
"יש זנים שמתמודדים אחרת עם עומסי חום. בסירה, למשל, קשה יותר לעשות את זה. הוא מאבד יותר מים. וזה דווקא פרדוקס מבחינתי. כי אני מאוד מאוד מאמין בסירה הישראלי."

"אני חושב שזה זן שמסוגל לייצר כאן יינות נהדרים, ואני מאוד אוהב אותו. אז האם צריך להחליף אותו? לא בהכרח. אולי צריך להבין טוב יותר איך לגדל אותו."

"להביא זן חדש לישראל זה עסק יקר ומורכב. צריך לוודא שהוא נקי ממחלות וממזיקים, וזה תהליך שלוקח זמן וכסף."

"יש גם שיקולים שיווקיים. לפעמים יש זנים שהם מאוד אופנתיים ומעניינים מבחינה מסחרית, אבל זה עדיין לא אומר שהם יתנו כאן את היין הכי טוב."

במובן הזה, הראל מרגיש שיקב רקנאטי מעניק לו נקודת פתיחה מצוינת. "קיבלתי נדוניה מאוד מרשימה."

"מצד אחד יש כאן זנים קלאסיים שיושבים מצוין בכרמים שלנו ונותנים איכות ועקביות, לצידם נמצאים גם הזנים המקומיים, שהפכו בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מהזהות של היקב."

"יש לי את הפריבילגיה לעבוד עם הרבה חלקות" הוא מוסיף. "יהיו מקומות שבהם אני ארצה למשוך עוד קצת את ההבשלה כדי לקבל יותר מורכבות ארומטית, ובמקומות אחרים אני דווקא אבצור מוקדם יותר כדי לשמור על הרעננות."

"לפעמים אפילו אבצור את אותה חלקה בשני מועדים שונים. אימצתי את היינות הללו. בכרם הם עדיין תינוקות. כשמגיעה הלידה, התינוק מחליט מתי הוא מוכן לצאת לעולם."

"ככה אני מסתכל על הענבים. ברור שבסוף אני אקבל את ההחלטה, אבל היא תגיע יחד איתם. אני לא אחליט לבד."

כשאני שואלת אם בכל זאת מתחשק לו להשאיר חותם כבר בבציר הראשון, הוא בוחר בצניעות. "ברור שיש עכשיו מישהו אחר שיושב בכיסא, ואולי הייתי רוצה לשנות משהו קטן פה ושם."

"אבל ה-DNA של רקנאטי קיים. הוא חזק. הוא עובד. התפקיד שלי הוא לא להמציא אותו מחדש, אלא להמשיך אותו, לשמור על המורשת שלו, ובהדרגה להביא גם את עצמי."

מה התוכניות לעתיד?
"אי אפשר להתעלם מהשנים האחרונות, המלחמה שינתה גם את לוחות הזמנים שלנו. היו נטיעות שתכננו לבצע לפני שנתיים, ובסוף הן נדחו. רק בשנה שעברה הצלחנו לנטוע."

"אחד הדברים שאני הכי מחכה להם הוא הפינו נואר שניטע במלכיה ואני חושב שהוא יכול להיות מאוד מאוד מעניין. אבל נצטרך סבלנות."

עוד לפני כן צפויה הפתעה אחרת והשנה יהיה לנו בציר ראשון של ריזלינג. אנחנו מכוונים אותו גבוה מאוד השאיפה היא שהוא ייכנס בעתיד לבית אטלייה, אבל זו השנה הראשונה שלו וריזלינג הוא זן לא פשוט."

"יכול להיות שהוא עוד לא יהיה שם השנה, וזה בסדר גמור. אם הוא לא יהיה מוכן השנה, הוא יהיה מוכן בשנה הבאה."