מאין באה? זאת איש לא ידע, ולאן תלך? אין בידי התשובה. רבים מבני הדור ההוא שנהגו להכין אותה, הולכים ומתמעטים מביננו, ולוקחים עימם את אחרונת העוגות המיוחדות שידע עמנו בשהותו בגולה.

העוגה היהודית היחידה שהצליחה להיכנס לפנתיאון עוגות השכבות של המאה הקודמת, היא לא אחרת מאשר הפלודני, או הפלודן, או הפלדאן - תלוי מאיזה אזור גאוגרפי באירופה אתם מגיעים.

עוגה מסתורית זו נולדה אי שם במזרח אירופה, יש אומרים באוקראינה או בחבל בוקובינה (הוויכוחים היכן בדיוק יימשכו כנראה לעד), ועשתה מסע ארוך ברחבי אירופה, כשבכל מקום היא מקבלת גרסאות שונות המותאמות לחומרי הגלם שהיו זמינים באותה מדינה, או שהושפעו מאופנות באפייה, ולעתים פשוט בהתאם למצב הרוח של מי שהכין/ה אותה. ניכר מדפי הרצפטים ההיסטוריים של עוגה זו כי היא נאפתה בדרך כלל לאירועי חתונה וברית מילה, וגם בערב ראש השנה ובחג פורים.

לא מפתיע אם כן, שעקרת הבית היהודיה, ברצותה להרשים את אורחיה ביכולות האפייה שלה (ושחלילה שלא יאמרו כי היא מקמצת בידה), הייתה הולכת ונוטלת את כל המליות האפשריות הקיימות במזווה (או העולות על דעתה) ודוחסת אותן אל תוך עוגה אחת קטנה, שכל המפריד בין שכבותיה הוא בצק שמרים פריך (פרסבורגר) ודקיק הנוטה לקרוס תחת עומס הריבות, המרקחות והאגוזים. אמרתם לפנק, לפנק, לפנק - אמרתם עוגת טורט יהודית.

על כן, אל תתפסו אותי במלית או במילה, כי העוגה הזו יכולה להכיל גבינה, אגוזים, תפוחים, דובדבנים, שזיפים, פרג, לדר, לוקום (תתפלאו), צימוקים ומיקס פירות מיובשים טחונים. ובקיצור, כל מה שנתן המזווה ושאריות החגים הקודמים, קיבלה הפלודני באהבה גדולה.

אם לסבתא מרים היה מותר להכניס לפלודני שלה רחת לוקום, פובידל שזיפים, ואגוזים קלויים באותה נשימה, הרי זה מתבקש שנכדתה (אני) אף תפליג ותכניס פנימה לפלודני שלה ממרח תמרים, א-ביסלע (קצת) צנוברים לתוך בלילת האגוזים, ואפילו חתיכות קטנות של אננס מקופסה. למה לא בעצם? הפלודני אף פעם לא התנגדה לשום גחמה. כל אופֶה וכל אופָה יחליטו מה טוב להם ולה, בטח בפורים - החג שבו מותר להתחפש ולשטות בסובבים, הן במראה והן בטעמים.