בין פנקייק ללביבות, האשישות היו למעשה חטיף אנרגיה בתקופת המקרא. שמן מגיע מהשורש א.ש.ש, ותפקידן היה לאושש את מי שאוכל אותן.

בשיר השירים מבקשת הנערה המאוהבת מחברותיה: "סַמְּכ֙וּנִי֙ בָּֽאֲשִׁישׁ֔וֹת רַפְּד֖וּנִי בַּתַּפּוּחִ֑ים כִּי־חוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי" (שיר השירים ב ה): גם דוד המלך חילק אשישות לתושבי ירושלים המותשים שרקדו כל היום בעת העלאת ארון ה' לעיר. (שמואל ב ו יט).

לכבוד נר אחרון של חנוכה משתפת אותנו החוקרת ד"ר טובה דיקשטיין במתכון העתיק והמיוחד הזה.

לפי דיקשטיין המתמחה בחקר המזון בתקופת התנ"ך, המתכון המלא נמצא בתלמוד הירושלמי, שם מסופר כי רבי יסא שחי בגליל בא לבקר את רבי יוסי שחי באשתמוע שביהודה. ורבי יוסי כיבד אותו במאכל שהיה לא מוכר בגליל: "...עדשים קלויים, טחונים, מגובלים בדבש ומטוגנים ואמר לו אלה הם האשישים שאמרו חכמים" (ירו', נדרים פו הי, כג עב).

"את האשישות היו מכינים מקמח עדשים מעורב בדבש ומטוגנות בשמן זית", מספרת דיקשטיין. "רק לאחר ששרפתי כמה מחבתות הבנתי שהמלה 'מגובל' בעבר פירושה להוסיף מים לאבקה חסרת צורה כמו קמח או טיט, ללוש וליצור לה גבול. הוספתי לתערובת מים וההתוצאה פנקייק עדשים טעים במיוחד".

אם תרצו לטעום ולשמוע על מתכונים מקראיים נוספים, תוכלו לעשות זאת ביום אסיף, שיתקיים באסיף, המרכז לתרבות אוכל בישראל, ב-29.12. היום כולו יוקדש לבחינת העבר, ההווה והעתיד של אוכל מקומי, וילווה בהרצאות וטעימות בנושא. פרטים והרשמה תוכלו למצוא כאן.