בואו נוציא את זה מהדרך כבר על ההתחלה, כדי שנהיה מרוכזים בדברים החשובים - חנה שאולוב מכינה קניידלך למשפחה שלה גם בראש השנה. זאת בקשה מיוחדת מהבנות, אבל לקרוא לה "בקשה" זה מנומס מדי. בואו נגדיר את זה כ"דרישה מחויכת". בואו גם נוסיף, על הדרך, שמדובר בפיצוח חגיגי לאוכל יהודי שהוכנס לנישה מאוד מסוימת, וטוב מאוד שהוא יוצא ממנה עכשיו.

"הקניידלעך הלכו איתנו לכל ארוחה", סיפרה, "פסח בלי קניידלעך הרי אי אפשר לעשות, ופתאום, לפני כמה שנים, הבנות שלי ביקשו ממני לעשות גם בערב ראש השנה. מאז זו מסורת שהשתרשה כבר".

לדבריה, "בבית בו גדלתי לא חיינו בסביבה של שפע, ובקניידלך הרכים והאווריריים האלו היה משהו שמילא את החסר. אמא הייתה מכינה אותם קודם כל בשביל להגיש מרק וביום למחרת, הקניידלך שלא הוגשו עם המרק היו הופכים לתוספת או קינוח.

"היא הייתה משחקת גם עם הטעם שלהם בהתאם. מתחילה מהבלילה הבסיסית, מבשלת את חלקה כמו שהיא ולחלק הנותר מוסיפה בצל מטוגן או צימוקים ולפעמים את שניהם. כתוספת, הקניידלך היו מוגשים עם צלי ומכוסים ברוטב שלו, וכקינוח היינו מפזרים עליהם סוכר ומגישים עם ריבה ושמנת חמוצה", הסבירה.

שאולוב מתייחסת לתקופה הזאת - חגי תשרי ותחילת השנה העברית - כאל חלק מהחוויה המשפחתית. "אין חג שאנחנו לא חוגגים, ואין חג שאין לו את הריחות המיוחדים שלו", הסבירה, "גדלתי עם סבא וסבתא באותה חצר, רחוב שכל הדורות גדלו בו ביחד בחצרות וברחובות, ותמיד הרגשת את בוא החג, האווירה החגיגית שמרימה משהו בלתי מוסבר לאוויר".

אמה של שאולוב השרישה בה את התחושות והמנהגים, וגם את האופטימיות והשמחה. "ראש השנה הוא אחר, בוודאי. כולם מרגישים את זה, בטח. כשאנחנו מאחלים שנה טובה, זה בעצם מבטא את הרצון שלנו לעוד שנה טובה, את היותנו אופטימיים. כל שנה והטוב שלה, האיחולים הם מכל הלב והבישולים הם מכל הלב, הנפש והשמחה, וזה 'נותן פוש' לתחילת השנה".

ומה יש על השולחן שלה? "הארוחות אצלנו מסורתיות, ואנחנו מאוד אוהבים את זה. לא מוותרים על הגפילטע פיש ולא על המרק עוף, על הצלי ('הצלי החום של אמא', כהגדרתו במשפחה), תפוחי האדמה וכל מה שעושה את החג", תיארה.

"יש סלט של בית שכמעט לא מזכירים אותו ולא מדברים עליו - סלט דג מלוח, מטיאס או הרינג טחון, בצל ותפוח עץ וקצת לחם. כמעט כאילו אתה עומד לעשות קציצות. וזה סלט שלפעמים אני עושה אותו רק בשבילי. זה מאכל של בית, אוכל יהודי טהור", הוסיפה.

שאולוב מכינה את הבורשט ורואה "את אמא ואבא מערבבים את השמנת בתוך החמיצה ונהנים מזה כל כך. כשאני עושה את העוגה שהיא עשתה אני רואה את האצבעות הקטנות שלה עובדות עם המיקסר, וכשאני מכינה את המרק אני מדברת עם אמא שלי זכרונה לברכה. מלב ללב. לא שומעים אותי, אבל היא שומעת. אני יודעת שהיא שומעת".

הדיבורים מעוררי התיאבון על אוכל יהודי הם חלק אינטגרלי באישיות של שאולוב, אחת ממובילות פרויקט "Foodish", הזרוע הקולינרית החדשה של אנו, מוזיאון העם היהודי (בית התפוצות לשעבר).

המיזם יצא לדרך כדי לחבר בין הקהילות היהודיות ברחבי העולם דרך סיפורי האוכל היהודי, והלחמת Jewish ו-Food לכדי Foodish עשתה את כל היתר באופן טבעי.

מדובר, אם מנמיכים מעט את המילים הגבוהות, במיזם רב-פרצופים - אתר עשיר בסיפורים, מתכונים ותמונות, בית ממשי (גם אם משתנה במיקוד שלו) שיחבר בין בשלנים ושפים, סיורי אוכל, תערוכות, מסיבות, סדנאות ושיעורים וגם - נדמה לי שאני לא מהמר כאן בפראות - אוכל. הרבה-הרבה אוכל.

שאולוב מיישמת את המסלול הבין-דורי הזה בבית, במטבח ובשיחת הטלפון שבה היא מדברת בהתרגשות על מירב, מיכל ומיה, שלוש בנותיה "שמחממות לה את הלב". שתיים מהן אגב, אחראיות ל"האחיות שאולוב", עסק מרהיב ומוקפד לקינוחים מרהיבים ומוקפדים גם כן.

"מה שהן שאבו בבית רק הוסיף ליצירתיות שהן כבר נולדו איתה", התגאתה שאולוב והוסיפה ברכת ראש השנה של "כל אמא יהודיה" אמיתית - "בריאות לכל המשפחה ולכולנו במדינה הזאת. ברגע שיש בריאות, כל השאר מגיע, כולל שמחה ואושר ועליזות ותקווה".