מהי מסעדת פועלים בישראל? לכאורה, שאלה פשוטה, מושג שגור, המעלה אסוציאציות של אוכל ביתי ופשוט, של סירים עם מאכלים הנרקחים מחומרי גלם שעלותם זולה; מקום שתכליתו לספק ארוחה משביעה ומהירה במהלך שעות היום.

אך האם מסעדה לא נועדה לבילוי? האם לפועלים יש זמן לשבת במסעדה באמצע יום העבודה? מי הם בכלל הפועלים של ימינו? ומה בנוגע למסעדות האתניות של נווה שאנן, האם הן מסעדות הפועלים של 2023?

תערוכה חדשה במרכז אסיף לתרבות האוכל בישראל, "בית הרחק מהבית הרחק מהבית: מחווה למסעדות פועלים", היא דיון מתמשך בשאלה הזו ובשאלות העולות ממנה. היא מתחקה אחר ההיסטוריה והגלגולים הרבים של מסעדות הפועלים בישראל ובכך גם מותחת קו ישיר אל עבר גלגולו של הפועל בארץ ישראל, דרכו ניתן ללמוד על השינויים החברתיים והכלכליים שהתרחשו כאן במהלך השנים, על רב-התרבותיות שהיא חלק בלתי נפרד מחיינו ועל היחס לעולה החדש ולמהגר - על הצורך באוכל של בית, הרחק מהבית.

כך, במהלך המחקר של צוות אסיף על התערוכה והתוכן הנלווה אליה, נמצא גם המתכון הזה מהמטבח העיראקי לאנגריי - תבשיל המורכב מחצילים וקציצות בשר ברוטב חמוץ מתוק, כמחווה למסעדות הפועלים שהגישו אוכל עיראקי.

בחיפושים אחר אזכורים למסעדות פועלים בספרות, נמצא קטע של הסופר אפרים קישון בשם "שישליק. סום סום. זיף זיף", מתוך הספר "לא נורא". קישון יליד הונגריה, מספר כדרכו מלאת ההומר באותו הקטע על מסעדת פועלים חדשה מתחת למערכת העיתון בה עבד, שבעליה ממוצא עיראקי מגיש מנות שאינן מוכרות לו. כך הוא מתאר איך חדור מוטיבציה הוא וקיבתו מתנסים בשלל מנות ותבשילים, שהוא מכנה בשמות מומצאים. אחת המנות שהוא מזמין, הוא מכנה, "קוסקוסול"- בשר בחצילים המוגש עם אורז "בכמויות פנטסטיות".

בהשראת הקטע של קישון, מצאו באסיף את המתכון לתבשיל חצילים ובשר מהמטבח העיראקי המכונה בכלל אנגריי. המתכון שנמצא בספר המתכונים "עשתידכ" (בישול עיראקי) בהוצאת לאנץ' בוקס ונכתב על ידי שושי אורן וגיסתה לורן רביד, הוא גרסה חדשה של המנה המסורתית. מעניין לגלות שאורן עצמה, כפי שהיא מספרת בהקדמה לספר, גדלה על טהרת המטבח ההונגרי ורק עם נישואיה התוודעה, התאהבה ולמדה מחמתה את רזי המטבח העיראקי. גלגולו של המאכל, כמו המעגליות הסמלית הזו, מלבבת לא פחות מהמנה הטעימה שלפניכם.