סין היא מעצמה בהרבה מאוד תחומים חשובים: אלקטרוניקה, בניה, צבא, רכב וכמובן גם בתחום הגסטרונומי. וכן, אי אפשר להתעלם גם מהמעשים האיומים שלה כלפי אזרחיה לאורך השנים, תחת משטר בעייתי, בלשון המעטה.
אבל סין, גם אם היא לא בהכרח כוס התה שלנו, היא לא רק מדינה של תה. זוהי מדינה שתעשיית היין בה גדלה ומתעצבת לכדי תעשייה גלובלית מפותחת ומאסיבית.
האם זה הזמן לחשוש מהשתלטות סינית גם על תחום היין? האם האמירה המיוחסת לנפוליאון: "סין היא ענק ששקוע בשינה. תנו לה לישון, כי כאשר היא תתעורר, היא תנער את העולם" מתבררת כנכונה?
"הם פשוט משתכרים"
הפעם הראשונה בה שמעתי שמייצרים יין בסין, הייתה בשיחה אגבית עם היינן הישראלי פיליפ ליכטנשטיין לפני כ-10 שנים, שבה הוא סיפר שנסע לשם לייעץ.
אחר כך פגשתי גם מנהל יצוא בינלאומי של אחד מבתי הקוניאק הגדולים שסיפר לי שהסינים לא ממש יודעים לשתות, הוא אמר את זה (אם אני זוכר היטב) כך: "אין להם את הגן שמיועד לפירוק אלכוהול והם פשוט משתכרים, הם שותים את הקוניאקים היקרים ביותר בתוך קערות פונטש ולו כדי להראות שהם יכולים."
מאז נראה שכמות הכתבות שצצות אודות תעשיית היין הסינית הולכת ותופסת יותר ויותר נפח בעיתונות המקצועית. יש סיכוי טוב שאותו מנהל יצוא קצת הגזים. בכל זאת אם להכליל, הצרפתים מעט מאופקים יותר מהסינים באופיים.
בורדו, שמפיין, קוניאק
בצרפת, מכירים את הסינים היטב כלקוחות משמעותיים מאוד של יין, בעיקר מהאזורים: בורדו, שמפיין וקוניאק. משך שנים רבות, בעיקר בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21, הרכישות הסיניות הגיעו לכדי מספרים כה עצומים עד שחלק מהשקות הבצירים החדשים מבורדו, התקיימו בסין. או אם תרצו ההר בא אל מוחמד.
סינים גם רכשו אחוזות ויקבים בבורדו ולו כדי לסמן עוד "וי" ברשימת המטלות שלהם בדרכם להיות גם עשירים וגם בעלי משמעות. אלא שמאז קרו כמה דברים והסינים משכו את ידיהם מצרפת.
בפועל, ייצרו בסין משקאות אלכוהוליים לרבות מענבים כבר לפני כ-9,000 שנים. תעשיית יין מודרנית החלה להרים את ראשה בסוף המאה ה-19 כשהוקמה חברת היין צ'אנגיו במחוז שאנדונג שנחשב גם היום לאזור היין הגדול והחשוב ביותר.
מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 והרפורמות כלכליות שהונהגו בסין, הפכה המדינה לשוק יין גדול מאוד שרוב הייצור בו נצרך מקומית.
157 מיליון בקבוקי יין בשנה
בסין יש חמישה אזורי יין משמעותיים: שאנדונג, נינגשיה, חביי, שינג'יאנג, יונאן ולצידם אזורים נוספים קטנים יותר.
באזורים אלו גדלים ענבים שמוכרים לנו מרחבי העולם כמו הזנים האדומים: מרלו, קברנה סוביניון, מרסלאן, סירה, ופינו נואר, וזנים לבנים כמו שרדונה, שנין בלאן, גוורצטרמינר, סוביניון בלאן ועוד.
יש גם זנים מקומיים כמו זן אדום שלו הייתי צריך לקרוא עליו ללא ההקשר הייתי בטוח שהוא גרמני: קברנה גרנישט וזן לבן כמו לונגיאן שמשמעות שמו "עין הדרקון".
שטח הכרמים בסין נחשב לשלישי בגודלו בעולם (אחרי צרפת וספרד) ומרביתו מיועד לענבי מאכל. סין יצרה בשנת 2024, מספר עצום של כ-1,180,000 הקטוליטר יין, כ-157 מיליון בקבוקים, בחישוב גס.
אל תפספס
ועדיין, השוק המקומי מתכווץ
העיתונאית והסופרת ג'יין אנסון מציינת כי אחת הבעיות עימן מתמודדת סין כיום היא דווקא התכווצות של שוק היין הסיני מ-120 מיליארד יואן (כ-16.3 מיליארד דולר) בשיאו ל-20 מיליארד יואן (כ-2.7 מיליארד דולר)
כתוצאה, הממשלה עושה צעדים משלה ובין היתר, הורידה שכר לימוד בקורסי יין (קורס שלב 1 ב-WSET) בשיעור 50% כדי לעודד עניין בלימודי התחום. על אף שהירידה הכלכלית יכולה גם לשקף רצון של חובבי יין ללמוד במסגרות אחרות ולטעום יינות שאינם סינים.
בנוסף, סין הסירה את המכסים על יבוא יינות מאוסטרליה, וכיום אוסטרליה היא הנוכחת ביותר בשוק הסיני מבחינה כמותית. יותר מכך, היקב האוסטרלי Penfold השקיע באופן משמעותי ביקב גדול בסין ונראה שאין זו המילה האחרונה.
עם הפנים לייצוא
אבל סין גם מסתכלת אל מחוץ לגבולותיה וצורפה לארגון הגפן והיין העולמי (OIV) כמדינה ה-51 החברה בו (אגב, לצד ישראל).
מעניין יהיה לעקוב אחר מדינה זו, בעלת מאפייני טרואר משלה, שבה מוביל זן ענבים מוכר ביותר כקברנה סוביניון לצדו של המרסלאן שהולך ועולה בה. ממש כמו בארצנו הקטנטונת.
מעניין יהיה גם לבחון האם יינות סין יכבשו את מדפי העולם כקטגוריה עצמאית או על חשבון קטגוריות אחרות או שמא צריכת היין בסין עצמה תגבר גם היא (למרות שלא היו שינויים בנפח צריכה לנפש בין 2015-2023) ולא תשאיר מכל הטוב הזה, לשאר העולם.