שלושה מרכיבים בלבד הם הבסיס לרוטב שאף לזניה, מוסקה, מק אנד ציז או כל מאפה מוקרם לא יהיה שלם בלעדיו. רוטב הבשמל, אותו רוטב לבן וסמיך המכיל חמאה, קמח וחלב הומצא בצרפת של המאה ה-17.

באותה התקופה נחשב הבשמל לרוטב לעשירים בלבד משום שהחלב, היה מצרך יקר ערך המתקלקל במהירות ועל אחת כמה וכמה החמא, שהיתה מוצר מותרות לעמידים בלבד.

פייר דה וארן, ממציא הרוטב וכותב ספר הבישול הצרפתי הראשון, כנראה הבין עד כמה הרוטב החדש שלו לא משתלם כלכלית ולכן החליט לקרוא לו דווקא על שם "שר הכלכלה" של לואי ה-14, המרקיז לואי דה בשמל. אין ספק שמדובר במהלך גאוני שכן איזה אדם יאסור להשתמש במתכון הקרוי של שמו?

אמנם המתכון נראה פשוט למדי, אך "יש כמה נקודות שחייבים להבין לפני שמכינים בשמל" אומרת ויולה גורן, האישה שמאחורי "קפה ויולה" בגבעתיים.

יש לעבוד על אש נמוכה. בעיקר בפעמים הראשונות שאתם מכינים את הרוטב, כי חשוב מאד לא לשרוף את החמאה ובטח שלא את התערובת הסופית.

לא מפסיקים לערבב. בזמן הכנת הרוטב יש להיות קרוב לסיר ולהקפיד לערבב עד שמגיעים לסמיכות הרצויה.

ממיסים 50 גרם חמאה על אש נמוכה ואליה מוסיפים שתי כפות קמח תוך כדי ערבוב, זהו ערבוב שהוא כמעט הקצפה. חשוב מאד שהקמח יתאחד עם החמאה לחלוטין. זה המקום שבו בשלנים חובבים יכולים לטעות, והכי חשוב - לא להפסיק לערבב את החמאה והקמח".

"אחרי שהקמח התאחד עם החמאה לחלוטין ואנחנו רואים שאין גושים בסיר מוסיפים באיטיות כוס חלב תוך כדי ערבוב למניעת גושים. ממשיכים לערבב עד שהרוטב מוכן וזהו, יש לכם את בסיס הבשמל המושלם".

טיפ: אם נשארו לכם גושים אל דאגה תמיד אפשר להעביר את הרוטב במסננת.

הסמיכות צריכה להיות קרובה (רחמנא ליצלן) לסמיכות של קטשופ. הקמח כבר יעשה את מירב העבודה בשבילכם, אבל יכול להיות שתרגישו שכדאי להשאיר את הרוטב עוד שניה על הגז. אל תשכחו שהוא ממשיך להסמיך גם אחרי שהסיר ירד מהאש.

מה שהופך את הבשמל מעוד רוטב על בסיס חלב וחמאה למעדן אמיתי הן התוספות שתחליטו להוסיף לבלילה" מסבירה ויולה.

"קמצוץ אגוז מוסקט, מלח ופלפל (לבן, כדי לשמור על לובן הרוטב) אלו המרכיבים הקלאסיים למתכון הצרפתי אבל אפשר להוסיף מגוון של מוצרים כדי שהבשמל שלכם יהיה מיוחד כמו יין לבן או 50 גרם גבינת פרמזן מגורדת שגם תסמיך את הרוטב. אצלי הפרמזן מופיע באופן קבוע במתכון, אני חושבת שזה נותן לרוטב את הגוף שהוא זקוק לו".

"אני מאד אוהבת את מטבח הקייג'ן, מטבח אמריקאי מאזור נהר המיסיסיפי, שם הם אופים את הקמח בתנור עד שהוא מקבל גוון זהוב ובו הם משתמשים ליצירת הבשמל וכך הרוטב מקבל גוון כהה יותר וגם טעם שונה. זהו טוויסט שהביאו איתם העבדים האפריקאיים לפני מאות שנים והוא עדיין נפוץ מאד בארצות הברית" מסבירה גורן.

בשנים האחרונות יחסי הציבור של הרוטב הנפלא נפגעו במקצת בעקבות הטרנדים הבריאותיים השונים אך אל חשש, יש מתכונים שפשוט לא יכולים להתקיים ללא הבשמל האהוב. ובכל זאת, יש כמה דרכים להפוך גם את הבשמל למתכון בריא יותר ואפיךו לטבעוני. לדוגמא: ניתן להחליף את החלב בחלב עם אחוז שומן נמוך, במקום גבינת פרמזן או קממבר אפשר להוסיף גבינות רזות (רכות או קשות) ואפילו קוטג' אם נתבל זאת נכון.

"אני חושבת שלבשמל מקום מכובד בהיסטוריה של האוכל" אומרת ויולה, הרבה רטבים חדשים ומודרניים מבוססים על הבשמל הצרפתי. לא היה לנו את רוטב הרויאל שממלא כל קיש אם לא היה לנו בשמל. שילוב כל כך פשוט של חמאה-קמח-חלב שעם התוספות הנכונות יכול למלא את החיך בשלל טעמים וזיכרונות".