בעת כתיבת שורות אלה עדיין קשה לומר מה מחכה לנו בראש השנה, וזה שחצי מדינה נמצאת מחוץ לבית או סגורה בתוך הבית בגלל הנחיות פיקוד העורף, הופך את החג הזה לקשה להכלה במיוחד.
אבל אם יש ולו חצי נחמה, אני מקווה שמה שעשתה הקורונה לצריכת היין הישראלית במובנה הרחב, תעשה המלחמה לצריכת היין המקומית. בשבוע האחרון הצטרפו עוד עסקים לטווח האש, יקבים, מסעדות ועסקים שתקופת החגים עבורם אמורה להיות אחת התקופות הפורחות בשנה. אני אוהבת יין ולא רק ישראלי, אבל מקפידה ממש השנה שכל החגים שלי יהיו אלכוהולים כחול לבן.
בשבוע שעבר ניסיתי לפצח לכם את הסוד לבחירת יינות אדומים לשולחן החג בין כל המבחר וכל הזנים, ומכיוון שבישראל אוהבים מאד בעיקר יין לבן, נראה לי שהגיע זמן למדריך קצר גם בז'אנר הזה. אז שרדונה, סוביניון בלאן, רוסאן, שנין בלאן, פינו גרי מה ההבדלים בניהם ומה לעזאזל שותים בסוף השבוע הארוך שלפנינו?
ביין לבן יש קסם, ואם אתם שואלים את דעתי, אולי לא הכי מלומדת אבל קצת מבינה עניין, לא צריך להשתגע מידי עם יינות לבנים. יש יינות נהדרים ב- 30 שקלים ויינות מצוינים ב-80.
למי קראתם עפיצות?
הרבה פעמים מתארים יין במונחים שלא אומרים לטועם המזדמן כלום ושום דבר. ארומטי, פירותי, סיומת כזו, סיומת אחרת, מה זה בעצם אומר?
יש יינות שיש להם טעם לימוני, או נגיעה אפרסקית למשל או טעם של אחרי הביס של תפוח עץ. יש כאלה שמשאירים בפה לא מתיקות מובהקת אבל איזה זנב של טעם מתקתק. אלו יינות ארומטיים ופירותיים, הם אגב יכולים להיות גם יבשים אם תהיתם.
ריזלינג שהפך להיות כוכב הקיץ האחרון למשל מככב בקטגוריה, גוורצטרמינר כמובן (רק למי שאוהב ממש מתוק), ופינו גרי המוכר גם כפינו גריג'יו למשל שהוא בלי קשר גם יין מובהק בשבילי לפיקניק או לשפת ים.
זנים לבנים מובילים
שרדונה קלאסי יכול להגיע בכל מיני צורות וטעמים. אי אפשר לטעות בשרדונה הוא כל מה שחושבים עליו, הוא יכול להיות מורכב ועמוק, לפעמים עצי ולפעמים פחות, ולא הייתי שוללת אותו על הסף גם אם טעמתם אחד שלא אהבתם. לא טעמתם הכול ותמיד כדאי לנסות שוב.
סוביניון בלאן הוא יותר חד ותבליני, עם יותר חומציות ומאד קולינרי. שנין בלאן היה הכוכב של הקיץ הקודם, ומשהו בקלילות הפירותית שלו והפריכות, ובהתאמה שלו לאקלים חם הופך אותו לזן מושלם (אני אישית מכניסה לסל קודם כל שנין בלאן). את הויונייה או הרוסאן למשל הייתי ממליצה למיטיבי חך, ואם נפלתם על אחד טוב כזה הוא המלווה המושלם לארוחה.
אז מה שותים. עד 100 ₪ כי בכל זאת ירדנו בדירוג האשראי
שנין בלאן: למי שכמוני התאהב בזן הענבים הזה או רוצה לנסות: 'יקב בנימינה, שבא, שנין בלאן' (85 שקלים), יקב תבור שנין בלאן נפלא מכרמים במצפה רמון (59 שקלים), ויקב ננה הדרומי שעושה שנין בלאן מושלם (100 שקלים).
סוביניון בלאן: יקב רקנאטי כרמי הגליל, סוביניון בלאן (65 שקלים), 'דרום לבן' של יקב יתיר, יראון סוביניון בלאן של יקב הרי גליל (100 שקלים). סוביניון בלאן של יקב פלטר הצפוני (82 שקלים), אדמה, סוביניון בלאן של יקב תבור (59 שקלים), יקב דלתון, אסטייט, פומה בלאן (65 שקלים).
שרדונה: השרדונה הכי בטוח שיש, יקבי רמת הגולן, ירדן, שרדונה (65 שקלים), שרדונה פרייבט קולקשן של יקבי כרמל (45 שקלים ותמורה נהדרת לכסף), שרדונה אסנס של יקב טפרברג (75 שקלים).
למתקדמים ולאוהבי המתוק
ויונייה וולקני של יקב הר אודם הצפוני (90 שקלים), סינגל ויניארדס ריזלינג יקבי כרמל (100 שקלים). מסע ישראלי לבן, של יקב ויתקין: גרנאש לבן, רוסאן ויונייה תענוג קולינרי (80 שקלים).
למי שאוהב מתוק: כמו כמו ההורים שלי המקסימים: יקב רקנאטי פרנץ בלנד (מוסקט וסוביניון בלאן- 80 שקלים), או ויז'ן לבן חצי יבש של יקב טפרברג (30 שקלים). שני בקבוקים שגם חובבי יין סנובים ייהנו לשתות.