החורף עוד לא ממש כאן ובכל זאת בערבים הקרירים עכשיו, ניתן בהחלט להתענג על סיר מהביל של נתחי בקר מזוגגים ביין אדום ארומטי וכהה לצד פירה אוורירי ומושלם.

אני לא אשכח את הפעם הראשונה שאכלתי ביף בורגיניון אמיתי ואותנטי. אשתי ואני היינו בירח הדבש שלנו, טיול ממושך לפריז עם גיחות קצרות מחוצה לה. היינו צעירים ודי פעורים וחסרו לנו המיומנויות של טיילים טובים, אבל כן דאגנו לקבוע סיור ביקב מהמם בכפר הסמוך לעיירה נויי סן ג'ורג' שבלב אזור היין של בורגונדי.

עלינו על רכבת מפריז לדיז'ון, עיר הבירה המקומית. דיז'ון עצמה היא עיר מדהימה ומרשימה וכמובן שלא פספסנו את השוק המרכזי, עתיר הנקניקים, הגבינות, הירקות מקומיים וכמובן - החרדל.

עוד תחנה או שתיים ברכבת והיינו ביקב, סיור בלתי נשכח במרתפים עתיקים ומראה חוויות העץ ומדפים מלאים בבקבוקים מתיישנים, ממתינים בסבלנות לזמנם. עד כאן היינו יחסית מתוכננים, אבל גווענו ברעב ולא היה לנו שמץ של מושג איפה לאכול בסביבה. הסתבר לנו שרוב המסעדות סגורות בדיוק בשעת אחר הצהריים, כשסיימנו את הסיור.

מנהלת היקב עשתה לנו ג'סטה ואחרי כמה טלפונים, נתנה לנו שם וכתובת של מלון קטן בדיז'ון. חזרה על הרכבת, שוב דרך השוק, חיפשנו וחיפשנו (עוד לא היה גוגל מפות) עד שהגענו למלון ובכניסה אליו חלל של מסעדה, אבל סגורה, ללא זכר לנפש אדם.

שאלנו בדלפק מתי תפתח המסעדה ונאמר לנו שרק בעוד כשעה, אבל אז שאל הקונסיירז' אם הגענו מהיקב? "כן כן"! השבנו. הושיבו את שני התיירים הפעורים במסעדה הסגורה, ניגשה מלצרית חיננית עם תפריט וכמה הסברים. "מה תרצו"? הזמנו פעמיים בורגיניון.

כעבור כמה לחמניות מדהימות ודקות ספורות, חזרה המלצרית עם עגלה זהובה ועליה שני קלושים כסופים. היא הרימה את המכסים וחשפה שתי צלחות מהבילות של בשר ברוטב יין כהה, כמעט שחור ובעזרת מלקחיים קטנות ואלגנטיות, הניחה לצד כל מנה טלטל של פסטה רחבה ועליה עלה קישוט קטן- "בון אפטי" .

טוב, אז אכלתי כמה תבשילים לפני כן שנקראו בורגיניון, אבל כאן היה משהו אחר, עמוק, מעט חמצמץ ומדויק להפליא. איני יודע אם זהו המתכון המדויק של אותו ביף בורגניון אלוהי מהמלון בדיז'ון, אבל זו גרסה קלאסית של הקדרה הידועה ובאמת די פשוטה להכנה.