זה לא סוד שאני מכור לכל מה שקשור ללחמים ואפייה איטלקית, משהו בפשטות ובמינימליזם של חומרי הגלם פשוט כובש בעיני, ועם מעט טכניקה וידיים אוהבות, מתקבלות תוצאות מרהיבות וכל כך טעימות.

פוקאצ'ה היא כנראה הלחם האיטלקי האייקוני והמפורסם ביותר, מלבד אולי, לחמניית הצ'בטה (ג'בטה). לחמים שטוחים הם גרסה עתיקת יומין של הלחם המודרני, ונפוצים מאוד במטבח הים-תיכוני. כמותם, כנראה, נשנשו עוד בתקופת הפרעונים.

רובנו אולי לא מודעים לכך, אבל ישנם סוגים רבים של פוקאצ'ות. בטוסקנה יש מאפה עונתי נהדר של לחם שטוח עם ענבי יין שלרוב מוסיפים לבצק מהענבים שנשארו מהבציר, ופוקאצ'ה מפורסמת נוספת היא הגרסה מהעיר האיטלקית ג'נובה, בעלת שקעים עמוקים והרבה שמן זית.

פוקאצ'ה ברזה מגיעה אלינו מעיר הנמל בארי, על שפת האדריאטי במחוז פולייה הדרום-מזרחי.
הבצק הזה תפס את תשומת ליבי בזכות תפוחי אדמה רכים המוספים לבצק ומעניקים נימוחות מיוחדת וטעם עמוק ומאוד אופייני ללחם הזה.

השימוש בקמח האהוב עלי, קמח דורום, מוסיף גוון זהוב, ארומה אגוזית ומרקם מעט צמיגי ולעיס יותר מהקמח הלבן המוכר יותר.

לעתים מוסיפים גם זיתים, אבל אני הסתפקתי כאן בעגבניות שרי בשרניות ומעט עלי רוזמרין ארומטיים.
מתקבלת תוצאה מאוד אלגנטית המדשדשת על התפר בין לחם ומאפה ומתאים כ"סנטר פיס" של שולחן חגיגי.