שנות השמונים, צהרי יום שישי, שכונת שפרינצק ברמלה. הרחוב שבו גרתי אפוף ריחות טיגונים למכביר. כל עדה וטיגוניה, כל שכן והירק המועדף עליו - נעים מטגן עמוק פלפלים חריפים ירוקים, ג'ני חצילים בפירורי לחם, אורנה קציצות ערוק ריחניות, אברם הטורקי מזייף ומטגן יותר חלומי מתרד ואמא שלי עם ערימות פרחי כרובית שעוברים בקמח, ביצים, פירורי לחם, שומשום ותערובת תבלינים לפיזור.

כל כך הרבה סבלנות הייתה לאנשים פעם. שעות רבות היו טורחים לפני ערב שבת והכול כדי שיהיו מטעמים מכל טוב, טריים וערבים לחיך. הבית היה מרכז החיים וארוחות שישי בערב ושבת בבוקר היו פסגת האושר והעושר הקולינרי. אף אחד מבני דורי ומזה שקדם לנו לא חשו מקופחים קולינרית. אכלנו את מה שהכרנו מהבית וחלמנו לאכול מהמטעמים שהדיפו ריח נעים מחלונות השכנים. מי שידע לאפות, הכין גם חלות או קנה חלה במכולת השכונתית של נחמיה ומרים (סבי וסבתי) לכבוד השבת, אבל בעיקר כדי שיהיה על מה להניח את הסלטים, המטוגנים, הקציצות, הדגים והבשרים.

לעוד מתכוני לחמניות מנצחים:
טעם של בית: לחמניות ממולאות של יונית צוקרמן
לחמניות פיצה שאי אפשר לעמוד בפניהן

היום אנחנו הורים ורובינו ודאי רוצים לתת לילדינו את אותה הרגשה מיוחדת כשמגיע סוף השבוע - את ריחות התבשילים בצהרי יום שישי המתגנבים בלאט ברחובות, את השקט המלטף הזוחל בין ערביים ואת תחושת הביחד שתגיע עם רדת יום, שלמרות כל השינויים, עודה רלבנטית מתמיד. רובינו עובדים קשה כל השבוע ולמרות זאת תמיד מחפשים לתת עוד פוש ולעשות משהו קטן וטוב, ושיהיה גם טעים, להתפנק איתו בסוף שבוע.

בהשראת הכרובית ההיא של אמי ובהשראת ניחוחות התבשילים והמאפים שאפפו את השכונה שבה גדלתי, אני חולקת אתכם מתכון טעים במיוחד ללחמניות רכות עם כרובית שתוכלו להגיש למי שאתם אוהבים בבראנץ' של סוף השבוע. חלק מהשכנים שהזכרתי כאן בהתחלה כבר הלכו מזמן לעולמם, אולם הזיכרונות והריחות שהם הותירו בי מלווים אותי עד היום, והמתכון הזה הוא גם לכבודם.

* במידה ולא אוכלים באותו הרגע, מומלץ לחמם מעט לפני ההגשה.

* אם נשארו לחמניות בסוף הארוחה, שומרים עד יומיים במקרר בכלי אטום או בצלופן, ומחממים לפני הגשה בתנור על חום של 100 מעלות, במשך 20 דקות.

* ללחמניות פרווה ניתן להמיר את החלב במים ואת החמאה בשמן זית.